שאלה בפורום פסיכותרפיה

הבעיה היא שלא כל מטפל מוסמך בעל הכשרה מתאימה ומקצועי במיוחד הוא גם רגיש ואמפטי. את זה רק המטופל יכול להרגיש וכאשר הוא נשלח לטיפול הוא מן הסתם עלול להתקשות בלהסביר את הבעיה בזה שהמטפל הידוע לא רגיש ולא אמפטי לגביו. המטופל לא יכול לדעת ולא יכול להוכיח שהטיפול לא הצליח בגלל המטפל. המטופל גם לא יכול ממש שיאמינו לו אם שלחו אותו להשתקם או לקבל תמיכה והמטפל לא אמפטי מספיק. המטפל גם יכול לא להבין את המטופל בגלל שרשרת של אי הבנות שלא הבינו אותו מטפלים קודמים ומגננות שפיתח המטופל. מפני זה המטופל לא מוגן והוא יכול לשרוף שנים עד שהוא יקבל עזרה לה הוא זקוק נפשית או פארא רפואית. זה פשוט מרגיז. למה בעצם זה רק המטופל והמטפל בלי ביקורת? מה אתה יכול להגיד חוץ מהצדדים המקצועיים של המקצוע?

שלום ל', ברור שהצלחת הטיפול תלויה, בראש ובראשונה, בהתאמה הבין-אישית בין המטפל למטופל. כאשר מדובר בשוק הפרטי, יש אפשרות לנסות מטפלים שונים ולבחור מטפל על סמך הכימיה שהמטופל מרגיש שיש לו עם המטפל. במסגרת השירות הציבורי טווח הבחירה הרבה יותר מצומצם, ולפעמים לא קיים, ולכן עניין ההתאמה הוא, במידה רבה, עניין של מזל. אם תפרט או תפרטי את הסיפור האישי שלך, יהיה קל יותר להתייחס ולעזור. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

אתה רואה איזה תהליך ארוך היית צריך לעבור בשביל להפגין אמפטיה? בטיפול אין כזה תהליך ןאין כזאת אפשרות ביטוי למטופל. ספר האבחונים הפסיכולוגי וספר האבחנות הפסיכיאטרי הם מתכונים מושלמים לספקולציות ולטעויות. החולשה של בני אדם היא שהם יפנימו ספקולציות מוטעות של בעלי דיעה ו/או שאחרים יפנימו את הספקולציות האלה. האפשרות לנסות מטפלים שונים עד שיש כימיה היא מתישה והיא לא טובה. מטפל צריך לדעת מה שהוא עושה. לכן אני כשמצאתי מטפלת עם כימיה בסוף, הצלחתי דרכה לעזוב את הטיפול הפסיכולוגי שחוייבתי ללכת אליו. מצאתי עבודה כי הפסקתי להשלח לשיקום תעסוקתי בחינם אבל הייתי חייבת לשחרר את האפוטרופסות ולהפסיק להסתיר דברים כי זה לא היה נעים לי. אני צלא חושבת שזה בסדר לטפל במישהו שזקוק לטיפול ולא פונה לטיפול כאשר זה עניין של מזל.זה קיים במודות ממשתיים ומוסדות פרטיים ובכל מקום. לכל אורך הפורום הזה אמרתי מה שיש לי להגיד.