טיפול רגשי בליקויי למידה

שלום רב ! ברצוני לשאול מהם השיטות המקובלות לטיפול רגשי בליקויי למידה לא מילוליים? הבנתי שמתבגרים שיש להם לקות כזו נמצאים בסיכון ללקות בחרדות דכאונות ומחשבות אובדניות, עקב הקשיים החברתיים, קשיים בהסתגלות למצבים ומקומות חדשים, קשיים בקבלת ביקורת וקשיים באינטיליגנציה רגשית. האם ייתכן שטיפול בפסיכותרפיה במשך זמן רב (מס' שנים) לא יגרום לשיפור אצל מתבגר, למרות שיש קשר מצויין בין המטפל והמטופל, המטופל משתף פעולה, מודע לקשייו ורוצה מאד לעזור לעצמו. כמו כן משולב טיפול תרופתי. ייתכן ששיטת הטיפול אינה מתאימה?

שלום אמא 1 , אינני מומחה לליקויי למידה אך הקשר ביניהם ובין דיכאון ואובדנות נראה לי מוגזם מאוד. יש לקויי למידה רבים מאוד שאינם סובלים מדיכאון ובוודאי שלא ממחשבות אובדניות. יתר על כן, מספר לקויי הלמידה כה גדול, שלא הגיוני שיש להם קשיים חברתיים הנובעים אך ורק מלקויי הלמידה. ולשאלתך - עצתי לך: אם הקשר בין הנער והמטפל טוב והנער מחכה לפגישות עם המטפל, קחי צעד אחורה ואל תתערבי. איננו יודעים מה משפיע על מה בטווח הארוך. אנחנו רק יודעים שקשר טוב בין המטפל למטופל מנבא סיכויי הצלחה גבוהים בטיפול וזאת מעבר לשיטות טיפול שונות. היאזרי בסבלנות. מידת שביעות הרצון של הנער מהטיפול היא המדד החשוב ביותר להצלחת הטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

ד"ר רובינשטיין שלום, אתערב רק לרגע, .. נכון שלקויי למידה רבים אינם סובלים מדכאון, חרדה או נטיות אובדניות, אבל חשוב לי לכתוב כיוון שהקשיים המיוחדים של לקויי הלמידה הלא-מילוליים (בשונה אולי מהדיסלקציה הסטנדרטית), הופכים את שאלתה של אמא 1 למובנת.. אנסה לפרט מעט. לקות למידה לא מילולית נקראת גם סינדרום המיספרה ימנית. חשוב כאן להדגיש שני דברים: 1) התפקודים הקשורים בספרות להמיספרה ימנית עשויים להיות פגועים. 2) זהו סינדרום, ומכאן שלא כל הסימפטומים מופיעים אצל כל האנשים, ולא כולם מתבטאים באותו אופן. התפקודים הקשורים בהמיספרה ימין קשורים בחשיבה אינטגרטיבית, הוליסטית, רוחבית..אם ניתן לקרוא לזה כך (לעומת הסדרתיות המאפיינת יותר את ה"סגנון" של המיספרה שמאל). הרבה פעמים, ילדים ובוגרים עם NVLD (non-verbal learning disabilities) סובלים מקשיים חברתיים ורגשיים בשל אותם תפקודי-ימין: קושי לפרש ולהבין מצבים חברתיים (שפת גוף, אינטונאציה,הבעות פנים, כוונות הדובר..), להגיב אליהם באופן מתאים, להסתגל למצבים חדשים, להבין חוש הומור, לקרוא בין השורות, לעשות אינטגרציה של מידע.. וזאת בנוסף לקשיים "אקדמיים" יותר במתמטיקה, בתפיסה החזותית, בהתמצאות במרחב, וכן בתחושת המגע, בקואורדינציה ועוד.. לעיתים דווקא הקשיים האחרונים הללו (שעשויים להיראות לא חמורים במיוחד) מובילים אותם להיות תינוקות פסיביים מעט, שאינם חוקרים את סביבתם, ונוטים למעוד ולהתנגש בדברים. ההשפעה של מכלול זה על כשרי פתרון הבעיות, שנוטים להיות סדרתיים, גם היא ברורה.. רוצה שוב להזכיר שזהו סינדרום, ולא הכל נמצא אצל כולם (ומכאן גם הקושי לאבחן..) אני יכולה להמשיך בזה עוד קצת, אבל נראה לי שזה מספיק.. אתה וודאי לא מבין לשם מה הסקירה הזו, והרי תשובתך מקיפה וטובה.. אני אינני מבינה בבריאות הנפש, אבל בלקויות למידה דווקא קצת. אז חשבתי שאולי אם אבהיר את מהות הלקות, תוכל להציע הצעות נוספות לגבי עזרה אפשרית ולגבי שאלותיה של אמא 1. הטיפול התרופתי, במקרה זה, אינו מובן לי- וכנראה קשור בקשיים אחרים, נלווים לאבחנה של לקות זו. אני הייתי מציעה התייעצות גם עם קלינאית תקשורת (למרות שלא קיימת בעיה שפתית), או אולי טיפול פסיכולוגי באוריינטציה התנהגותית.. אבל קטונתי וזה באמת לא תחום התמחותי, אז אשאיר זאת לד"ר רובינשטיין.. אם הלאיתי וזה היה מיותר, אז סליחה. לילך.