ילד בגיל ההתבגרות

בני בן 16.5 ולי יש הרגשה כי הוא סובל מדיכאון ומהתנהגות אובססיבית (רחצת גוף ארוכה מאד, מתעצבן כשנוגעים לו בדברים ומזיזים אותם קלות ממקומם, בעבר לא היה מוכן לקבל מידי אוכל אם ידי נגעו בו, לא מוכן שניכנס לחדרו יחפים...) כשניסיתי לדבר עמו הוא כעס מאד ולא היה מוכן לדבר על כך. אציין שבעבר הוא נפגש מספר פעמים עם פסיכולוגית, אך סרב לשתף עימה פעולה, והנסיון נגמר בזה שאנחנו, ההורים, המשכנו בשיחות בלעדיו במטרה לנסות לסייע לו. הוא ילד נבון טוב וחמוד אך מאד סגור מבחינה חברתית, אין לו הרבה חברים, לאחרונה נרשם למכון כושר ומתמיד בכך לשמחתי. השגיו בלימודים "בסדר", הוא מתעסק הרבה במחשב בחדרו. שאלתי היא האם דאגתי מוצדקת? ואם כן איך אני משיגה את שיתוף הפעולה שלו? אני מעוניינת שהוא יעבור אבחון פסיכיאטרי. האם להכריח אותו? אנא תשובתך ותודה

שלום דרורה, חלק מהסימפטומים שאת מתארת מדאיגים, אך לעיתים - בעיקר בגיל ההתבגרות - טיפול כפוי שאינו במקומו עלול לגרום נזק. שאלה מרכזית מאוד בגיל ההתבגרות היא האם בכל זאת יש לו חברים והאם הוא תמיד היה מופנם או שההסתגרות היא דבר חדש. כמו כן, האם הפעילות שלו במחשב היא אינטראקטיבית וכוללת מגעים עם נערים/ות אחרים/ות? כל אלה נקודות שיש לבדוק ברגישות רבה כדי לכבד את פרטיותו ולא להעביר לו מסר שהוא מופרע, מצד אחד, ולדאוג לו, מצד שני. במקביל, זה אכן עשוי להיות רעיון לא רע להמשיך לקבל הדרכה כהורים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com