עוד חוזר הניגון

שלום לך.אני בטיפול כשלוש שנים (דינמי) ונוטלת תרופות נגד דיכאון וחרדה.לפני כמה חודשים הייתי במצב קשה למדי,בין היתר עם מחשבות אובדניות.הייתה לי תכנית,מכתבים, וגם עשיתי מעין "תרגול" שלא צלח.לאחר מכן באה הטבה מסויימת , חזרתי לתפקוד תקין והחלטתי שאני רוצה לחיות.אבל בימים האחרונים (כשבועיים) אני חשה חזרה של המועקה,ותחושה של ריקנות וחוסר משמעות.גם המחשבות האובדניות חזרו להטריד ולפעמים יש נסיבות שבהן הכל מקצין ויש לי דחף חזק לממשן.אף על פי שנדמה לי שאני שולטת בכך.אבל זה מפחיד אותי.אני אמא ויש לי אחריות..אבל אני רוצה לרצות לחיות.אני פשוט מרגישה שאני עושה את הכל קשה לעצמי, ושלעולם לא אוכל להרגיש טוב באמת, ולהיות שמחה ובריאה.אני לא יודעת מה עוד לעשות, ואם יש לי תקוה.

שלום לך, אין ספק שאם יש לך מחשבות אובדניות חוזרות ונשנות הטיפול שאת מקבלת רחוק מלהיות משביע-רצון. הצעד הראשון שעלייך לעשות הוא לפנות לפסיכיאטר שנותן לך את הטיפול התרופתי ולעדכן אותו באופן מיידי ואין ספק שהוא יעשה שינוי כלשהו בטיפול התרופתי, אם בכיוון של הגברת המינון או בכיוון של החלפת תרופה. בקשר לטיפול הפסיכולוגי - טיפול בגישה פסיכודינאמית בזמן דיכאון אקוטי עלול לעודד חיטוט עצמי (rumination) שבתורו מגביר את הדיכאון: http://www.giditherapy.com/avtava.html http://www.giditherapy.com/ditraction.html המלצתי היא להתחיל, במקביל לטיפול הפסיכיאטרי, בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי. השילוב בין הטיפול התרופתי והטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי נחשב שילוב מנצח. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

במקרה שלי הדברים קצת שונים - דוקא כשהתחלתי טיפול התנהוגתי-קוגנטיבי הייתה הרעה במצב.ממש הדרדרות שבעקבותיה גם שונה הטיפול התרופתי לנוכחי. איןלי כבר כח להסביר שוב לבקש שוב שינויים מהפסיכיאטר.נמאס לו ממני.