אהבה, זוגיות, ומלנכוליה.

כמה שחששתי מזוגיות (כתבתי שאני חרד שבת הזוג תבקר את אחי בעיקר, כי הרי מתישהו היא תשן אצלי) הנה מצאתי את עצמי מאוהב, כל כך מאוהב, שאני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי. היה מסיבת סיום (לא טקס, אלא מסיבה ע ריקודים אוכל..) תיכון והייתי שיכור אז רקדתי ומתישהו לא הפסקתי לרקוד איתה עד סוף המסיבה, היתה ביננו קירבה וכימיה מסוימת ובסוף התחבקנו ובסוף נפל לי האסימון שיש לי משהו כלפיה וכשחזרתי הביתה עד עכשיו לא הפסקתי לחשוב עליה, על המבטים שהיו ביניו החיבוקים הריקודים.. בכל מקרה אני חשבתי להזמין אותה לצאת למרות החרדות הרבות: 1- החרדה משתיקה מביכה ומזה שקשה לי לזרום להציע פתאום נושא לשיחה.. אחרי הכל- אני מניח שאם כך יהיה היא תחשוב שאני משעמם ואני לא, אני מתעניין בהמון תחומים פשוט לא יודע איך לזרום בשיחה לתמצת להיות קליל וכו'.. בינתיים עוד לא השגתי את הפלא שלה, אבל אני כל כך עצוב, שלמרות שאני לא בדיכאון- בגלל שכל כך כואב לי בא לי למות. אני לא קורא לזה מחשבות אובדניות- אני לא באמת רוצה למות, לא שווה לי למות, ואין לי חשיבה קיצונית. אבל באותו, כשקשה, לא יודע כבר מה לעשות עם עצמי, אני רוצה להיות איתה להרגיש אותה. אני כל כך מאוהב, ואני סובל מזה. העוצמה של הסבל היתה פוחתת עם הייתי שלם עם זה שאני יוצא איתה, ללא חששות. מה עושים עם כזה עצב כבד? למה הכל לא יכול להיות פשוט ואני יוכל לצאת איתה ללא חרדות? ושאלה קטנה- האם מותר לקחת קלונקס עם קצת אלכוהול ?(אם זה יגביר את האפקט המרדים לא איכפת לי)

שלום תמיד מהצד, נאמר במקורות "עזה כמוות אהבה" והיא אכן מעוררת לא רק רגשות חיוביים אלא גם חרדה ותלות ולפעמים דיכאון. גם לפי הכינוי שלך וגם לפי ההתנהלות שאתה מתאר, אתה סובל כנראה מסוג של חרדה חברתית, לפחות במצבים מסוימים. כדי שהחרדה הזו לא תהפוך לדיכאון יש לטפל מיידית בהימנעות שמעצימה את החרדה, גורמת להיות בקשר עם מה שפחות חברים, לירידת הדימוי העצמי ולבסוף לדיכאון. ללא קשר ליחסים שלך עם הבחורה, אתה חייב ליזום פגישות איתה למען עצמך, כחלק מהמלחמה בהימנעות. אתה יכול להתחיל מדברים קטנים ולא מחייבים ושיש סיכוי גבוה שהיא תסכים להם. השילוב בין קלונקס ואלכוהול יכול לטשטש אותך נקודתית, אבל בטווח הארוך להגביר מאוד את הדיכאון. הקלונקס עצמו ממכר מאוד ויש להשתמש בו רק לפי הצורך ולא על בסיס קבוע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

ראשית תודה רבה על התגובה. הייתי משנה את הכינוי, אבל אם כבר התחלתי פה איתו אמשיך איתו. אכן סבלתי מחרדה חברתית, ונותרו לי שאריות בנוגעות לנושא הזוגיות. מעבר לזה אני עובד במקום שמבחינת כמות הלקוחות לחוץ והמנהל החליט אני אהיה בקופות ולא מאחורה (מכין אוכל), ואני עושה דברים שבחיים לפני שנתיים לא הייתי עושה, כלומר פעם כל דבר ישר זה פחד מביקורת והיום זה ממש לא ככה, לכן אני קורא לזה שאריות. אכן, הייתי עם עצמי לאחרונה בקונפליקט דיי סוער האם להימנע או לא להימנע מליצור קשר ולצאת, אבל לא יודע אם כתבתי ביקשתי את מס הפלא שלה מחברה במטרה לצאת, אבל עכשיו כנראה זה לא רלוונטי כיאניחושב שיש לה חבר, אז לגביה אני לא יכול, אבל אני חושב שזה שרציתי למרות החרדות לזרום ולא להימנע מעיד על משהו אצלי. למה הכוונה נקודתית? יש לי רק 2 כדורים שנותרו לי מלפני שנתיים, לא פג תוקפם, ככה שלהתמכר אני לא יתמכר סתם חשבתי לקחת חצי או משהו כזה, לפחות לפעם הראשונה אבל כפי שמה אמרתי זה לא רלוונטי. אציין שנרגעתי מאתמול, ואני פשוט אקח את הזמן שלי עכשיו בשביל להירגע, לעכל, ולצאת מהעצב הנלווה לאהבה.

במאמר החדש והמעניין שלך, יש פסקה שלא הצלחתי להבין. אם יש לך דרך אחרת להסביר, אשמח אם תוכל בבקשה: חוקרים אחרים הצביעו על כך שהריאליזם הדיכאוני עשוי לבטא פיצוי-יתר על הנטיה הדיכאונית לעיבוד מידע אינטואיטיבי ובלתי מסתגל ע"י הפעלת שליטה רציונלית מוגזמת במצבים טריוויאליים וציינו, שההבדל בין פרטים דיכאוניים ולא-דיכאוניים נעלם בנסיבות משמעותיות יותר.

היי, תודה על ההתעניינות במאמריי. המאמר הספציפי הזה פורסם בכתב-עת מקצועי ומיועד לאנשי מקצוע. הרעיון הכללי בפסקה הזו הוא שאנשים דיכאוניים מפוכחים יותר בראיית המציאות, כלומר, פחות מדחיקים את ההיבטים הלא נעימים של המציאות. יש הסבורים שמידה מסוימת של הדחקה של אותם היבטים - או, במילים אחרות, עיוותים אופטימיים - חיוניים לבריאות הנפשית. כל טוב, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com