פניתי ל1202

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

09/07/2007 | 10:01 | מאת: סמויה מן העין

היי שוב סליחה על "ההטרדה" מכל הפורומוים שכתבתי להם בנוגע לבעיה שלי אתה היחיד שנתן לי עצה מעשית ותקווה. אכן עצתך עזרה לי. בערב פניתי ל1202. מישהי מקסימה ששיגעתי אותה בטל' הקשיבה לכל מילה שלי ותמכה בי. (פעם ראשונה בחיי!) הפנו אותי למטפלת שמתמחה בטיפול בבעיות אלו באזור מגוריי. יצרתי עימה קשר. אבל הבנתי ממנה שהיא אינה פסיכולוגית בהכשרתה אלא עובדת סוציאלית שמתמחה בטיפול בבעיות מסוג זה. ובכל קבעתי איתה פגישה. אני זקוקה לעצה ממך- לפני שאני הולכת לפגישה הראשונה עימה האם עליי לשקול את סוג ההכשרה שלה? שהוא לא פסיכולוג. האם אני זקוקה רק לפסיכולוג קליני? רציתי גם לומר שכתבתי על הבעיה שלי בפורום נוסף. שם נאמר לי -חבל לאחל לך את כל הטוב שאפשר לבקש כי את מעוקרת רגשית, מתה מבפנים.- זה נאמר ע"י פסיכולוג אחר. האם אין תקווה נוספת לאנשים כמוני? יש לי רגשות וחלומות כמו לכל בן-אדם. אז מה אם קרו לי דברים כאלה. לדעתך גמרתי את הקריירה מבחינה רגשית? אין יותר מה לאחל לי איזה שביב של תקווה משהו?? בלי עין הרע- לידיעתכם אני לא איזה מסכנה. השגתי בחיי המון דברים שבני גילי היו חולמים שיהיה להם. אני לא איזה מצורעת,מבודדת או מפגרת או חולת נפש או מכוערת וחיה בשולי החברה או מעוותת. אני בורגנית מהמעמד הבינוני. ואף אחד בגלגול הזה לא ישבור אותי וימשוך אותי למטה! לא המשפחה שלי שהתעללה בי ולא כל החכמים שחושבים כיום שהם יודעים יותר טוב. אני מצפצפת על כולם, יש לי כוח ושכל לחשוב קדימה. אין לי קרניים ואני לא מתה מבחינה רגשית! באמת- יש לי המון על מה להודות לבורא. ולכל הבנות שכמוני- שימו פס על הכל ותחיו אל תמותו!!! למורת רבים שהיו רוצים בכך כדי שלא תחשפו את הסוד. אתן קיימות!!!!!!!! אל תתנו לאף אחד לתת לכן להרגיש שאתן מתות. היו מתים!!!

לקריאה נוספת והעמקה
09/07/2007 | 10:14 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לך, עובדת סוציאלית בהחלט כשירה לטפל בקשיים מסוג זה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

09/07/2007 | 10:30 | מאת: סמויה מן העין

אבל עדיין יש לי שאלה- האם אני הולכת סתם לבזבז סתם זמן וכסף משום שאני כבר במילא מתה ומעוקרת רגשית וכבר אין מה לעשות... יש לי תקווה להירפא? או שעליי להמשיך בחיי כפי שהם והם כלל לא רעים. או אולי כבר מזמן נוצר נמק וכרתתי את רגשותיי ולא יצמחו חדשים במקומם? וגם אם יתברר שאני נכה רגשית- מה אין לי תקווה?

מנהל פורום פסיכותרפיה