בדידות

שלום ד"ר אני בת 36 ילדת הסנדוויץ' בבית הוריי. תמיד חייתי בהרגשה שאני ילדה מאומצת, מן ילדה שלקחו ועושים לה טובה. כילדה מאוד השתדלתי לרצות את הוריי, הייתי לתלמידה טובה ולא מרדתי בהם. גיליתי בגיל צעיר יחסית שיש לי קושי ביצירת קשרים אינטימיים עם בני המין השני. אני לא לסבית, אך חוששת מאוד מקשר רומנטי. מכריי מחמיאים לי על המראה שלי, אולם אני אף פעם לא מרגישה יפה. חשוב לי לציין שלא היה לי קשר רציני עם גברים מעולם. הניסיון המיני שלי הוא מפעם אחת וגם הפעם הזאת היתה רעה. אני מאוד מתביישת בזה ומרגישה שזה יכול לפגוע בי וכשיהיה קשר חדש. בנוסף אני מוצאת רק רע בכל קשר זוגי שמצוי סביבי (במשפחה ושל חברים וזה עוד יותר מפחיד). אני מתפקדת בחיי היום-יום עובדת ויוצאת עם חברות מפעם לפעם. קשה לי מאוד וניסיתי טיפול נפשי, אולם אני מרגישה שאני מודעת לבעיותיי מאוד, המטפלת לא מחדשת לי דבר, הבעייה היא שאני לא מצליחה להתמודד עם הפחד מקשר ולכן לא יוזמת ולא עושה שום דבר בנידון. חשבתי על האפשרות של הבאת ילד מתרומה משום שאני חוששת להישאר ערירית. אני יודעת שזה עשוי להכעיס אנשים, הוריי עדיין לא יודעים על כך, אולם אני מתבגרת ומשנה לשנה ההרגשה היא שזה מתרחק ממני. האם אתה חושב שיש עוד סיכוי שאמצא קשר? תודה מראש, שירי

שלום שירי, ניסים יכולים לקרות אך לא מומלץ לסמוך עליהם. את מתארת קושי גדול ומתמשך מאוד עם בני זוג, כך שגם אם תמצאי בן זוג, הקושי עלול להופיע ולחבל בשמירה על הקשר. אני מבין גם את הקושי לפנות לטיפול, אך הבאת ילד לעולם רק כדי לא להישאר ערירית נשמעת כנקודת פתיחה מאוד לא טובה להורות. התפקידים בין ההורה והילד עלולים להתחלף בהורות ממניעים כאלה ועל הילד עלולים להיות לחצים הן בגלל תגובת הסביבה (התופעה אמנם הולכת ומתרחבת אך בכל זאת יוצאת דופן) והן בגלל המחויבות העצומה שתהייה לו לדאוג לך. את גם עלולה להתקשות להפריד בין צורכי הילד וצרכייך שלך. אני הייתי מציע לך בכל זאת לפנות לטיפול, אולי בגישה שונה (התנהגותית-קוגניטיבית), אולי לטיפול קבוצתי ואולי פשוט למטפל שתצרי עימו קשר טוב יותר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com