איך להתנהג עם בטיפול מול פסיכולוג

הפסיכולוג שיושב מולך הוא אדם כמוני וכמוך. לכן קשה לי להיפתח אליו. אני חוששת- האם הוא יסלוד ממני, ישנא אותי, יגעל ממני אחרי שאספר לו דברים לא כל כך מחמיאים על עצמי? או שקרו לי שלא באשמתי. אבל בסוף יוצא שאני תמיד אשמה. כך או כך - יצאתי דפוקה. איך הוא עושה את ההפרדה שלו מול מטופל גם אם זה מספר לו דברים "נוראיים"? איך הפסיכולוג ממשיך לרצות להפגש איתו? או להיות בקרבתו. זה לא שאני רוצה להרשים או מאוהבת בו. במקרה שלי- זו פסיכולוגית. וכן אני אוהבת אותה. אבל בכלל לא בתחום הרומנטי! כן יש לי רצון למצוא חן ולהתחבב עליה כמו עם כל אדם חדש שאני מכירה. אני אדם נחמד. אני רוצה שהיא תמשיך לרצות להיפגש איתי. אני לא רוצה שהיא תדחה אותי. איך אני יכולה בכלל לספר דברים אפלים? יצא לי פעם אחת ויחידה לומר דברים מסויימים שאני לא גאה בהם. וכן הייתי "שיכורה". עשיתי זאת מבלי לחשוב הרבה. זה יצא לי בלי כוונה. כי לא שמרתי על פי. אתה יודע- לפעמים (וזה תלוי במצב הרוח) אתה מדבר על אותם דברים.זה קרה עקב "ריב" סוער איתה בהתחלת הדרך. כמעט וניתקתי את הטיפול ואת הטל' בפנים בויכוח ההוא אבל כשבאתי לשיחת הבהרה- אמרתי דברים שבחיים אבל בחיים לא הייתי חושפת. הכל קרה "בזכות" אותו ויכוח טלפוני מטופש. הרגשות סערו וגאו לגבהים. וזה מה שגרם לי לדבר אחרת מי בכלל היה נפתח אליה. אבל מזל שלא חשפתי הכל. תמיד יש לי מה לשמור לעצמי.. בקיצור- אי אפשר לריב עם פסיכולוגים. אין סיכוי מולם. נשברים מולם מהר מאוד כמו גלים על סלע.

שלום חסויה, מתיאורייך מצטיירת ברית טיפולית טובה מאוד עם הפסיכולוגית, המשמשת מראה מכילה לצדדים שאת פחות אוהבת אצל עצמך. אמנם הקשר האישי עם המטפל מרכזי מאוד להצלחת הטיפול, אך בכל זאת יש להבדיל אותו מקשרים אחרים ולהתייחס אליו מבחינות מסוימות כמו קשר בין רופא וחולה, לפחות מהבחינה שגם לרופא אנחנו הולכים עם החלקים החולים - ולא עם החלקים הבריאים. את גם צריכה להיות מרוצה מהעובדה שאת מספרת לפסיכולוגית דברים שבחיים לא היית מספרת לאנשים אחרים. טוב מאוד שאת לא מספרת דברים ללא הבחנה ומספרת אותם לאדם הנכון במקום בטוח המיועד לכך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com