הפסיכולוג כדמות אידיאלית

אוף זה כל-כך קל התאהב בפסיכולוג שלך ולאו דוקא במובן הרומנטי. הרי הפסיכולוג מייצג דמות אידיאלית שלא כמו שאר הסובבים במציאות. לכן כל כך קל ללכת שבי אחריו ולספר הכל בלי להרגיש בכלל. ואח"כ אתה מתחרט שדיברת שטיות כאלה שעדיף היה לשמור לעצמך. וזה נהיה כל כך מביך שמישהו זר יודע עליך כל כך הרבה דברים וגם מנתח אותם לעצמו. וגם דברים שאתה לא מספר הוא יודע מתוך הסקת מסקנות לעצמו. אח"כ אתה צריך להתבייש ממנו. יש לו את השיטות שלו ליצור אמון. אוף- קרה לי מקרה כזה משונה בטיפול והזוי. איך זה קרה לי? זה בגלל שאני נותנת אמון מהר באנשים. עכשיו אני מה זה מתביישת בעצמי שזה ברמה כואבת! אני מרגישה פיסית מוזר והתרגשות כאילו אני מתעלפת אוטוטו או משהו. מן סחרחורת כזו. וכל זה כי אני מתביישת שדיברתי! למה בכלל פתחתי את הפה. איך הסתבכתי! יש דברים שאסור לומר שהשתיקה יפה להם. אבל אני לא! מהר מאמינה לבן-אדם שמקשיב לי וא"כ- סיוט. למה לא שמרתי על ריחוק! איך זה קרה לי! אני מתוסבכת לגמרי.תמיד עדיף לשמור על יחסים ברמה לא מעמיקה. איך נפלתי בפח הזה? איפה היו כל חומות ההגנה שלי? מרגיז שבא אדם ובשיחות יכול לדעת עליך דברים. משהו יכול לעזור לי?

שלום אנונימית, למה את כועסת על עצמך על ששיתפת בקשייך הרגשיים אדם שזה תפקידו? דווקא המשאלה להיראות חזקה בעיני הפסיכולוג שלך ולשמור על "פאסון" מעידה על התאהבות ברמה מסוימת. המעמד הטיפולי, שבו את אמורה לדבר על קשייך והפסיכולוג אינו אמור לעשות זאת, אלא להקשיב לקשייך, הוא זה העושה אידיאליזציה שלו. אין פירושו של דבר בהכרח שהפסיכולוג כאדם, בחייו האישיים, תמיד קשוב ונותן מעצמו, כך שאת מתאהבת במשהו או במישהו שלמעשה לא קיים במציאות. בכלל לא בטוח שהיית מתאהבת בפסיכולוג אילו היית מכירה אותו בחיי היום יום שלו, כאשר גם הוא מצפה לקבל ולא רק לתת. נסי להתייחס אל הפסיכולוג שלך כנותן שירות - במקרה הזה להקשיב לקשייך, בעיקר אלה שאת מתביישת בהם - בלי צורך להרשים אותו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com