לא יכולה להתמודד עם אבא שלי

שלום, אני סוחבת נושא כואב שמתיש אותי. אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות ומרגישה על הקצה. קשה לי להתמודד עם אבא שלי. צולקתי כבר לכל החיים. אני מנסה לשרוד בעצמי ונאלצת לסחוב גם את השגעונות שלו. מאז ומתמיד הוא היה מתייחס אלי בזלזול, מתנהג באנוכיות ורואה רק את עצמו. זה תמיד הכאיב לי שלאמא שלי אף פעם לא הייתה מילה והוא שלט בכל. לא נתן לה מקום בשום דבר. גם שהיא חלתה היא נתנה יפוי כח לשנינו כדי שנוכל לקבל החלטות בשמה, אבל אז הוא פנה לעו"ד והסדיר אפוטרפסות לעצמו בלי לספר שהיא חתמה וביקשה שגם אני אהיה. הוא פשוט הוציא אותי והסתיר ממני כל מידע על מצבה. גם לבוא אליה כמו שרציתי לא יכולתי כי בכל פעם שבאתי הוא היה משפיל אותי. והבעייה שרגע אח"כ מבחינתו לא היה כלום, הוא אפילו לא רואה מה לא בסדר. אפס מודעות. כמה דוגמאות להתנהלות איתו : היה לו פעם תור לרופא ואמרתי שאבוא איתו אבל הוא לא רצה. יום לפני התקשרתי והצעתי שוב לבוא אבל הוא התעקש שלא, שהוא רוצה ללכת לבד. אחרי התור הוא התקשר אלי וצעק עלי שלא באתי. אמרתי לו שהוא לא רצה, והוא רק צעק עלי וקילל אותי שהייתי צריכה לבוא בכל זאת. הייתה גם פעם אחת הוא הרגיש קושי עם אמא שלי. הוא התקשר אלי ואיים שיזרוק אותה לרחוב. נקרעתי כי ידעתי שהיא צריכה לשמוע את זה. גם שפוטרתי מהעבודה במסגרת קיצוצים והסתרתי את זה ממנו. שהוא גילה הדבר הראשון שאמר לי "מזל שאמא שלך לא במצב לראות את זה". וזה ככה כל הזמן. פשוט כל הזמן. גם לאחר שאמא שלי נפטרה הוא סרב לקבל החלטה משותפת לגבי המצבה וטען שהוא היחיד שקובע (כמו תמיד). סרב לקחת בחשבון את הרצון שלי או מה שאמא שלי הייתה רוצה ועשה רק מה שהוא רוצה. זה גרם לי לא להגיע לקבר שלה ושבר אותי שאין לי מקום. החלטתי באותו היום לא לדבר איתו. לא עניתי לו והוא פשוט נסע ודפק לי בדלת והאשים אותי שאני מתנהגת כלפיו בצורה לא מכבדת.(עד היום זה ככה). בכנות, הדבר שהכי נכון לי זה פשוט להתנתק ממנו. אבל בפועל המצב הפוך. הוא הפך לתלותי בי ואני בן אדם כזה שלא יודע לשים גבול ותמיד אומר כן. אני תמיד שם. גם אם הוא מתקשר ואני לא עונה על הצלצול הראשון, זה "למה לקח לך זמן לענות". הבעייה שהקשר איתו פוגע בי. כל שיחה שלנו זה רק עליו. אם בטעות אגיד משהו על עצמי הוא ישר יגיד שהוא חייב לסיים. כל פעם אני צריכה להתמודד עם שיגעון חדש. למשל עכשיו הוא קבע משהו, אמרתי לו שזה יום שישי ויכולה להיות בעייה כי זה יום קצר. שיבדוק יום אחר. אבל הוא פזיז ואימפולסיבי. השתיק אותי וקבע. התעלם ממה שאמרתי. אתמול בלילה הוא התקשר אלי נסער "מה יהיה אם תהייה בעייה" ושאני אפתור לו, למרות שמראש הזהרתי אותו. גם התחיל לזרוק פתרונות הזויים. הפתרונות שלו תמיד לא מחוברים למציאות. כל החשיבה שלו מאד מעותת ולא הגיונית. (למשל עכשיו הוא חשב שזה רעיון טוב לקחת את אחיין שלי לבילוי של אחה"צ במטווח. לא האמנתי איך הוא חושב שזה הגיוני. במקום ללכת לסרט או משחק, בילוי אצלו זה לתת נשק לילד בן 8). באמת שנגמר לי הכח להתמודד. אני לא מצליחה להחזיק את עצמי, בטח לא גם אותו. ואגיד מראש שניסיתי לפנות לטיפול כדי להתמודד. אחרי כמה פעמים הבנתי שזו בדיחה. לא ברור מי היה המטפל שם ולעשות מונולוג אני יכולה גם לקיר. חבל על הכסף. זה כסף שנלקח מתרופה שאני לוקחת. הפסקתי אותה לחצי שנה כדי שהכסף ילך לזה וזו הייתה טעות. לא אעשה את זה שוב. האופצייה הזו מחוקה מבחינתי. אבל אין לי גם אף אחד אחר לתמיכה. אני לבד עם הכל.. אני פשוט לא יודעת איך להתמודד איתו. אין לי כוחות לזה.. תודה