גישה לטיפול

שלום דוקטור, אני סובל כבר מעל 7 שנים מדיכאון בעוצמות שונות. לעולם לא טופלתי בתרופות או בטיפול פסיכולוגי כלשהו. לאחר שחשפתי את העניין בפני קרוביי והגעתי לנקודת שבירה כואבת ואכזרית, החלטתי לתת צ'אנס למפגש פסיכולוגי, למרות שאודה כי הייתי מאוד סקפטי לגבי כל הנושא. לצערי, חששותיי הסתברו כנכונות, ואכן לא מצאתי דרך להעביר את התחושות שלי בשיחה לאדם זר. רוב השיחה נסובה סביב נושאים שמטרידים אותי, אך בהחלט לא סביב הנושאים שבליבת הבעיה. בתור ריאליסט, ואדם שמנסה להתבונן על כל סיטואציה בצורה כוללנית, הגעתי למסקנה כי גילול בעיותיי העמוקות בפני זר בתעריף של 400 ש"ח לשעה גובה ממני מחיר רב, נפשית וכלכלית. בוודאי תציע לי אפיקי ייעוץ זולים יותר מנסיונך, אך לא זאתי הבעיה. איני מעוניין כלל בצורת טיפול כזו שבה עליי לחשוף עצמי בפני דמות לא מוכרת. זה נשמע לי, תסלח לי, פסיכי ולא הגיוני בעליל. איני רוצה להצטייר כמתנשא, אך פשוט אינני מעוניין להיכנס למעגל המפוקפק הזה של אנשים שנפגשים באופן קבוע עם מטפל שנותן להם תשומת לב לשעה אחת בשבוע בתקווה שזה מה שישפר את חייהם. טיפול פסיכולוגי ותלות כזו מצטיירים בעיניי כחולשה. בסופו של יום, מצאתי עצמי סובל מבעיות קשות מאוד שמטרידות אותי ולא מצאתי להן מזור. למעשה במבט על, לאחר שניתחתי בעצמי את הסיטואציה, אני יכול לומר כי בעיית היסוד בגישתי לטיפול היא הזלזול בבני אדם. אני נוטה להפחית בערכם של אנשים. כמובן שיש לכך גם ביסוס - לעולם לא הצלחתי להעביר את מחשבותיי ותהיותיי בשלמותן לאדם אחר ולקבל הרגשה שאנחנו "משדרים על אותו גל". כנ"ל בשיחה עם הפסיכולוג. הרגשתי שבצורה מסויימת, המחשבה שלי מקדימה את שלו בכמה צעדים, והתחלתי לתהות במהלך הטיפול "מה אני עושה פה, מיהו היושב מולי ומדוע אני מדבר איתו על נושאים שאינו מבין בהם דבר?" לצערי, נוצר אבסורד פנימי חזק מאוד, שכן הבעיה בזלזול בבני אדם ובגישה לטיפול יכולה להיפתר כנראה בטיפול פסיכולוגי שניתן ע"י... בן אדם. אלא אם כן פיתחו דרכיי טיפול חדשות... אני פונה אלייך מתוך ייאוש, וכל זאת מבלי להזכיר אפילו אחת מבעיותיי האישיות שמעבר לנושא הגישה לטיפול. נושאים אלו לכאורה נשארו ברקע, אך הם ממררים את חיי וגורמים לי לרצות להתאבד. זוהי מעין נקודת אל חזור מבחינתי, וקשה עד בלתי אפשרי להתקדם כך בחיים. אשמח לשמוע את תגובתך לכל הנושא.

שלום מבולבל, אין ספק שאתה או כל אחד אחר תמיד יקדים כל מטפל, ולו המוכשר ביותר, בהבנה של עצמנו. מתיאוריך עולה שאין לך כרגע את הסבלנות הנדרשת לטיפול פסיכולוגי, כלומר, לתת הזדמנות לצד השני להכיר אותך ולעקוב אחר רגשותיך ומחשבותיך. המלצתי לך היא להתגבר על התנגדותך לטיפול תרופתי ולהתחיל דווקא ממנו. מניסיון רב אני יכול להעיד שבמקרים רבים מאוד נוכחתי לדעת שהטיפול התרופתי בדיכאון סולל את הדרך לטיפול הפסיכולוגי. במקרה שלך הוא יכול קודם כל להקל על התסמינים הקשים של הדיכאון ובהמשך להפחית גם את הכעס והתסכול נוכח העובדה שאינך מובן "במכה ראשונה" ואז לתת למטפל הזדמנות להבין אותך. מעבר לכך, ישנו כמובן עניין של התאמה בין-אישית ולפעמים יש צורך לנסות כמה מטפלים עד שמגיעים למתאים ביותר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com