ה'מתעלל' וה'קורבן'

שלום רב, אני בת 21, נמצאת בקשר (בן זוגי גדול ממני בשנתיים) כבר שנה וחצי. אני מאוד אוהבת את בן זוגי. בעייתי היא כזו- אני לא אוהבת לקבע את בן זוגי בתכונות, אבל מאוד ברור שהוא טיפוס מתפשר, סלחן וכנוע. אני מנגד (במיוחד בהשוואה אליו) בחורה די חזקה ועצמאית. הניגודים הללו ביננו- מעצימים את התכונות השולטות בכל אחד. כך שלעיתים יוצא שאני ה'מתעלל' והוא ה'קורבן'. (מאוד חשוב לי לציין כי אני מנסה להתפשר ולהתגמש. לו לעומת זאת קשה יותר להפעיל שריר ולהיות 'קשוח'- כך יוצא שעצם היותו קורבן מוציאה ממני יותר 'מתעלל' ממה שאני באמת)- בהשווה ליחסים אחרים בחיי (חברות, משפחה ואף זוגיות קודמת). לא מעט פעמים דמיינתי את חיי איתו לטווח ארוך ונבהלתי מהמחשבה שהפערים הללו רק יתעצמו- במיוחד אחרי שכל ההתרגשות הראשונית תעבור.. לאחרונה אני מקבל ביקורות מחברות ומהמשפחה- שנראה כאילו שאני משפילה אותו. נקרע לי הלב לשמוע זאת, כיוון שלפני שהוא בן זוגי, הוא חבר יקר מכל ואני רוצה בטובתו (וגם אם זה אומר לסיים את הקשר הזה). אך גם עבור עצמי כואב לי. לא אהסס לקבוע כי אני לא אדם רומס או משפיל, אני לא מסרסת גברים.. ובזוגיות אני תמיד מחפשת את האיזון והשיוויוניות. אך היותו כנוע ו'מושפל' מוציאה אותי הרבה פעמים כחזקה והשולטת. אני לא אוהבת להיות כזו- תמידית אני מרגישה אשמה מולו, מתנצלת ללא הרף (כאילו מנסה להיות כמוהו- למען השיוויוניות המיוחלת). כבר מס' פעמים חשבתי לסיים את הקשר הזה- מתוך ידיעה (מלאת כאב) שאנו לא מתאימים. אני נלחמת ביני לבין עצמי. תודה רבה (מקווה שהאורך לא הרתיע :) ) דנה

שלום דנה, באחד המערכונים של "זהו זה" במהלך מלחמת המפרץ הרגיע מוני מושונוב את הנשים ואמר שאם שכחתם את הסמרטוט מחוץ לחדר האטום תמיד אפשר להשתמש בבעל :-) חלוקת התפקידים שאת מתארת אמנם אינה עולה בקנה אחד עם תפקידי המין המסורתיים, אך היא שכיחה מאוד במחוזותינו. רגשי האשמה שלך נובעים מתפיסה רומנטית בדבר שיוויוניות והדדיות ביחסים (תפיסה נורמאלית וטבעית בגילך הצעיר), אך בזוגיות אין למעשה שיוויוניות, אלא יש תפקידים משלימים. לבן זוגך נוח שאת דינאמית ושתלטנית, אולי גם לך נוח שהוא "כנוע" ואת רק מרגישה אשמה על כך. אני לא מעודד אותך לבוז לבן זוגך ולהשפיל אותו אך את יכולה להירגע: את עוד אישה דומיננטית ודינאמית, כמו רבות וטובות אחרות - טוב שאת מודעת לכך, אך זו את וזה הוא. את לא מרשעת אלא דומיננטית, שכן אילו היית מרשעת לא היה איכפת לך ממנו. חוץ מהמודעות הגדולה שלך, אני באמת לא רואה הבדל בינך ובין חלק גדול מהנשים ובין יחסייך עם בן זוגך וחלק גדול מהיחסים בין גברים ונשים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com