תסכול בסיום המפגש הטיפולי

ד"ר רובינשטיין שלום. אני נמצאת בטיפול מזה 5 שנים, בעבר כתבתי לך על כך וציינת שלדעתך זה פרק זמן ארוך למדי ויש מחקרים המעידים כי חיטוט עצמי רב עלול להוביל לדכאון ואינך מבין את הצורך הרב בטיפול כה ארוך טווח.כפי שאתה מבין לא הפסקתי את הטיפול . לאחרונה אני יוצאת מהפגישות מתוסכלת-אני מעלה נושאים שנמנעתי מהם בעבר כי נפשית לא הייתי מסוגלת לדון בהם וכעת אני בוכה בפגישות (מה שקרה לעיתים רחוקות בעבר) ,אך בתם כל פגישה אני מרגישה חלל ריק שנפער ולא עובד.העלתי נושא שקשה לי איתו ,המטפלת מקשיבה ותמיד זה מסתיים שנדבר על כך מפגש הבא. אני כל הזמן חושבת שאולי הגיע הזמן להפסיק את הטיפול ,אני כבר לא מדברת על ההיבט הכספי שמאוד מקשה עליי,אבל בכל זאת אני ממשיכה להגיע שבוע אחר שבוע.חשבתי לשלוח למטפלת מכתב ולרשום לה שאני לוקחת פסק זמן ,אבל ברור לי שאני אשבר ואחזור וזה נראה לי כמו סוג של "הפסדתי במערכה מולך איני יכולה בלעדייך". אני חושבת שמפריע לי כי אם כל האמפתיה שהיא מקרינה במהלך המפגש זה לא אמיתי.אני רוצה להגיע אליה ולדבר לא כשחמישים דקות מוקצבות לי ולעיתים אף פחות ושאני צריכה לשלם כל כך הרבה בתם סדרת מפגשים.פעם אחת להרגיש שכל האמירות שהיא פה בשבילי הן אכן באות מהלב ולא תלויות שעה טיפולית ועלות כספית.אני כותבת לך מבינה שכנראה זה לחלוטין לא אפשרי בסוג של קשר כזה.ולכן אני עוד יותר "שבורה" נפשית.בתם כל מפגש אני חוזרת עם לב שבור ומפורקת ואמורה להתמודד עם הרגשות אלה לבד במהלך כל השבוע כששבוע לאחר מכן הכל חוזר חלילה. אז מה ד"ר אני שקועה עמוק מידי ויותר מידי בטיפול שבמקום להועיל גרם לי לנסיגה?

שלום יעל, על פניו, נשמע שהטיפול הגיע לשלב שבו הוא מעורר נסיגה, אשר לא בטוח שהיא מועילה לך. בצד התלות במטפלת, את גם מתחילה לראות בה גורם עוין ש"תישברי" מולו ותחזרי לטיפול "על ארבע" במקום לראות בה בת-ברית. נראה לי שהפסקה יכולה להיות רעיון טוב כדי לבדוק איך את מסתדרת בלי הטיפול וזאת בלי לתפוס את המטפלת כגורם ש"מכניע" אותך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

ראשית תודה על תשובתך המהירה. אז מה הפתרון הוא כל כך פשוט ? אולי אני לא רוצה לעזוב ...בטח בתת מודע זה כך. זה קשור לתלות שפיתחתי במטפלת ואני לא מוכנה להודות בכך ? ושוב תודה מראש על תשובתך.