דיכדוך משתק

שלום דר' אני בן 40 חי עם בת זוג ללא ילדים. מעריך עצמי כאדם אינטלגנטי ועם זאת לא מצליח להושיע עצמי ולמצא פתרונות. כרגע מצבי הינו שרב היום אני בבית,סדר שעות שינה התהפך ,לא עובד (פוטרתי לפני מספר חודשים) ודי מיואש כשאני עושה חשבון לעתיד.וחסר דרייב לחלוטין. אפשר להגיד שהגעתי לנקודה שאיני מאמין שאשיג היי פעם אפילו חלק מהחיים שרציתי.אין נטיה לאובדנות. הפטורין באו לא בשל תפקוד כי בעבודה תפקדתי מעל ומעבר,פשוט העסק קרס ורובו היה על כתפי תקופה לא קצרה לאחר שכל הסגל האחר פוטר והיה המון מתח ולחץ,במקביל נפגעה בריאותי שבלאו הכי היו לי בעיות. כך שעם הפסקת העבודה באה גם התחלה של ברור רפואי פיזי די מפחיד שעד עתה לא הסתיים צילומים וכו שדע נגרר ברפואה הציבורית. בחודשי העבודה האחרונים המצב הפיזי די הדרדר ומצאתי עצמי ללא עבודה עם כאבים כרוניים די קשים ,לקח לי חודשיים להתגבר על החרדה שבגילוי של משהו שעשוי להיות גידול לא ברור עדיין. בעיות עם בת זוג היו מלפני וזה מהווה גורם לחץ נוסף,הרבה רצון לפרידה מצידי עקב כך ותחושת מלכודת כרגע. סלט. מה שמדאיג אותי יותר מכל הינו חוסר היכולת להתאפס על עצמי ולחזור לנתיב של בחירת מסלול חדש לפרנסה והשקיעה לשיתוק . בת זוגי לוחצת להחלטות מאוד בעלות משמעותיות ואילו אני לא מצליח לפתור את האלף בית של החיים, פרנסה וכיוון, תחושתי שגם אם אמצא איזה עבודה אדיוטית הרי שננעלו לי החיים ממה שרציתי. שיהיה ילד וזהו אני אהיה קבור כאן בעבודה פשוטה בלי יכולת לצאת מהמלכודת. זוגתי היא אדם שטלתן בהמעטה,עבורי היא מהווה לחץ יותר מאשר תמיכה במצב זה. גם ראייתה על החיים מאוד בסיסית ואגוצנטרית -היא ומה טוב לה וכך היה שנים בהם מצאתי עצמי נסחב בכח לכיוונים שלא רציתי אבל היתה תקווה לשנות זאת גם במחיר פרידה,ועתה הסלט הזה של הבריאות והפרנסה בעצם קשר את ידיי לחלוטין. מצד אחד אני אומר יאללה החיים בורחים צריך להקים משפחה גם אם לא טוב,מצד שני זה בעצם וויתור לחלוטין על החיים שרציתי לעצמי,זה הליכה לכיוון שלה במצב של זוג שלא מסתדר ובמצב חמור מכך שאני פתאום חסר עבודה ובעיה בריאותית פיזית שמציקה . כל השנים עקב הלחץ שלה ואופיי מצאתי עצמי מוותר על דברים שרציתי ובעצם החיים נבנו לכיוון שלה . טוב אני פה התפזרתי המון אבל אשמח אם תוכל לתת לי "הוגנים" לעשות קצת סדר בחוסר שליטה בחיי, לתחושתי אם הייתי לבד אולי היה לי קל יותר להתאפס להשקיע בכיוון וכך איני מצליח אפילו לחשוב.

שלום מור, קראתי את פנייתך בתשומת-לב רבה והעוגנים שאני יכול להפנות אותך אליהם במצבך הנוכחי הם: 1. טיפול תרופתי נוגד דיכאון (נשמע לי כתנאי הכרחי). 2. טיפול פסיכותרפויטי (שיחות). אני מציע לך להתייחס בכובד-ראש לשתי ההמלצות הנ"ל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com