דיור מוגן

שלום ד"ר רובינשטיין, אני רווקה בת 41, חסרת נסיון בחיים אך בעלת וותק רב בתחושות דכאון וחרדות. למרות טיפול תרופתי התחושות הקשות לא נעלמות, אלא אפילו מתגברות. ניסיתי גם טיפול פסיכולוגי אצל מספר מטפלים - ולא נעזרתי בו - תמיד הגעתי לתחושות תסכול מאוד קשות ועזבתי. אני בעלת מודעות יתר למצבי, למגבלות האישיות שלי והייאוש אופף אותי מכל עבר. איני מתאימה לחיים האלה, להישגיות המטורפת, לצביעות הרבה בכל מקום, לרוע של האנשים ובקושי מצליחה למצוא איים קטנים של חברה אנושית שבה ארגיש בנוח. אין לי כמעט חברות, איני מצליחה להכיר מישהו ליחסי קירבה ואינטימיות בגלל מראי (אני שמנה) ובגלל קשיים נוספים (מה גם שבגילי, קשה יותר למצוא). יש לי המון רגשי נחיתות - לאו דווקא מדברים אובייקטיביים - אני אינטליגנטית, שנונה, מצחיקה, בעלת פנים נאות, אלא מכך שאני כישלון בכל התחומים הנמדדים - מציאת בן זוג, הולדת ילדים (גם לו היה לי בן זוג, איני חושבת שהייתי בוחרת ללדת, כיון שאיני בוטחת ביכולתי הנפשית לגדל ילד שייצא כשיר לחיים, לאור "כשלוני" שלי בחיים), מציאת עבודה מכניסה (אני אקדמאית אבל עובדת כמזכירה בשכר מינימום) ועוד ועוד. איני מבינה כיצד טיפול פסיכולוגי עוזר בחיזוק בטחון עצמי שנמצא על הקרשים (גם אימי כזו, בגיל 75 המופלג!). האם אינך סבור שהעולם אינו מתאים למי שחלשים נפשית? לפעמים אני צוחקת עם חברתי, כשאנו מדברות על כך שחסרה לנו תחושת בטחון והגנה בחיים, שהלוואי ויכולנו להצטרף ל"סביבת דיור מוגנת" שיש לאוכלוסיות מיוחדות כגון אוטיסטים ואחרים, כדי לנוח מהמלחמה הסיזיפית שלנו להדוף תחושות של חוסר בטחון ובעיות השתלבות. ובנימה אופטימית זו אסיים להפעם. אנה

שלום אנה, קראתי בתשומת-לב רבה את הודעתך ולא הייתי מזלזל בפתרון שאת וחברתך דיברתם עליו. אמנם אינכן עונות על הקריטריונים לדיור מוגן לאוכלוסיות מיוחדות, אך את והיא כבר יצרתם קשר קרוב ומיוחד ביניכן, קשר שאינו מערב את המרכיבים ההישגיים והתחרותיים של העולם המודרני, ואולי אם כל אחת מכן תביא שתיים-שלוש חברות שלה תוכלו להקים מעין חוג חברתי בלתי-פורמאלי שיהווה "דיור מוגן" או "חבורה מוגנת". באופן כזה תוכלו לספק תמיכה הדדית זו לזו מבלי להפר את הפרטיות שלכן. אפשרות נוספת היא להצטרף לחוגים חברתיים קיימים, שבהם המרכיב המנוכר של תחרותיות והישגיות מנוטרל, כגון חוג שנועד לתחביב מסוים. לחום הללו יש בד"כ סדר יום סמוי של מסגרת חברתית תומכת, מעבר לעיסוק בתחביב המשותף. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com