איך מספרים בטיפול?

שלום רב, התחלתי טיפול לא מזמן. האמת שלא כ"כ רציתי כי הרגשתי קצת יותר בטוחה בעצמי ויותר טוב. הבעיה שעדיין יש לי בעיות פיזיות רבות וחזקות ותחושות ניתוק חזקות. ואני פשוט רוצה להרגיש טוב, לא להרגיש מלאת חרדה, על סף עילפון ומנותקת לגמרי כשאני מתמודדת עם כל דבר שטיפה מלחיץ אותי. אני בכל זאת מנסה כמה שיותר, אבל זה מתחיל לעייף וזה די מתסכל. בכל מקרה, הפסיכיאטר שלי והרופא שלי די התעקשו במשך כמה זמן שאני אלך לטיפול. התלבטתי, כי מצד אחד, זה יהיה נחמד לפרוק את כל המחשבות וההרגשות הקשות שלי, כדי להיות פחות לבד עם הכל, אבל מצד שני, שיתוף בדברים הקשים מלחיץ אותי מאוד וגם אני מאוד מאוד מאוד מפחדת שזה יגרום לי להרגיש רע יותר ויפגע בי יותר. עברתי דברים די קשים. ניסיתי לספר, בין היתר, על התקיפה המינית שעברתי, ודיברתי בצורה כ"כ טיפשית. לא חשבתי שיהיה לי עד כדי כך קשה לספר את זה. נראה לי שדיברתי בקצב של מילה לדקה בערך. ופשוט התפתלתי. ניסיתי להוציא את המילים מהפה אבל פשוט לא הצלחתי. התאמצתי להגיד כל מילה ואפילו לא השתמשתי במשפטים יותר מדי קשים, אלא בדברים יותר פשטניים. לא הצלחתי להבין בכלל למה זה כ"כ קשה לי כי בשאר הזמן אני לא מצליחה להרגיש יותר מדי כלפי הנושא, למרות שאני חושבת על זה הרבה פעמים. בסופו של דבר, הצלחתי בערך לספר חלק מהדברים בצורה די פתטית. המטפלת המשיכה לשאול אותי עוד שאלה די קשה, וכמובן המשכתי להתפתל ובסוף אמרתי שאני לא רוצה יותר לדבר על זה. כשחזרתי הביתה אחרי זה הרגשתי מותשת נפשית. חסרת כוחות. והיה לי כאב כ"כ חזק בחזה. נשכבתי על המיטה והלכתי לישון. האם להמשיך בטיפול? מצד אחד, אני יודעת שאני צריכה המון תמיכה ועזרה כי אני מתמודדת לבד ובשקט עם המון דברים. וגם אולי זה שאני אדבר על הדברים יעזור לי קצת להיפטר מהמתח בגוף או משהו. אבל... מצד שני, אולי זה יגרום לי להרגיש רק יותר רע? אני לא כ"כ אוהבת לדבר על זה. אני בכוונה מנסה שלא לחשוב על שום דבר שהיה, במיוחד כשאני כבר מרגישה יותר טוב, כדי לא לדכא ולהלחיץ את עצמי. הרבה פעמים המחשבות פשוט נתקעות לי בראש, אבל כעקרון בשאר הזמן אני מאוד מנסה לא לחשוב ואני אומרת לעצמי שוב ושוב "לא לחשוב על כלום, לא לחשוב על כלום, להיות רגועה, יהיה בסדר, אני אהיה בסדר". אז מה לעשות? להמשיך בטיפול? אם כן, איך אפשר לדבר על דברים קשים בלי להרגיש לחץ, בושה וחוסר אונים כ"כ גדול? איך אפשר לא לדבר בצורה כ"כ טיפשית ועילגת? איך אפשר להרגיש פחות רע אחרי דיבור על הדברים?... תודה מראש.

שלום לך, זה היה מאוד לא טבעי אם היית מספרת למטפל על קשייך בצורה מהוקצעת כאילו היית קריינית חדשות ברדיו. ברוב שהקשיים שעברת גרמו לסערת רגשות שבאה לידי ביטוי בצורת הדיווח. חשוב מאוד שתשתפתי את המטפל בלבטייך לגבי המשך הטיפול ובקשיים שהשיתוף גורם לך. בהקשר זה את יכולה גם להדפיס את הפנייה לפורום זה ולהראותה למטפל כדי שיקבל מושג על מה שקורה לך בין הפגישות. המלצתי בהחלט להמשיך בטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com