סתם...

ד"ר גידי היקר, כל כך נמאס לי, אני כל כך שונאת את עצמי. לא מצליחה להבין את הנפילות האלו.. כל הזמן נעלבת מהערה או משהו קטן וזה הורס לי את מצב הרוח לכמה שעות טובות (במקרה הטוב). עכשיו הייתי אצל חברה והיא ביקשה ממני לשטוף את הבקבוק של התינוק, זה לא שהוא היה רעב, או שזה היה דחוף, סתם היא ביקשה.. בבקבוק היה קצת חלב אז שמתי מיים על מנת לשטוף את החלב לפני שאני מנקה. בעלה ראה את זה ואמר לי- "לא ככה, תביאי" ולקח לי את הבקבוק מהיד. נורא נעלבתי, אני יודעת לשטוף בקבוק של תינוק. כבר שטפתי כמה פעמים אצלה, אני עוזרת לה כל יום עם התינוק. מאותו הרגע הפסקתי לדבר, לחייך ולהגיב, רק רצו לי מחשבות על זה שהוא חושב שאני לא יודעת לעשות כלום, שהוא חושב שאני טיפשה, הוא בטח לא סובל אותי...ועוד, אחרי חצי שעה הלכתי הבייתה התחלתי לבכות. כבר עברו כמה שעות ואני עדיין בוכה. אני יודעת שהוא פשוט לא מרגיש נוח עם זה שאני מנקה אצלם ושהוא התכוון לטוב. אני מכירה אותו כבר. ועדיין עכשיו זה גורם לי לחשוב שהוא שונא אותי. כתבתי לך את הסיפור המשעמם הזה, כי אני יודעת שסך הכל אין מה להעלב, רציתי להמחיש לך מאיזו שטות נופל לי המצב רוח. וזה כל יום ככה. כל רגע. כל הזמן אני נעלבת משטויות ומרגישה ששןנאים אותי. חוץ מאותה חברה אני לא מצליחה לשמור על קשרים, תמיד בטוחה ששונאים אותי ונעלמת. רק עם אותה חברה יש לי קשר כי היא יודעת איך להתנהג איתי. היא אמרה לי שהיא נזהרת איתי תמיד.. אני יודעת שהיא תגיד לו לא לעשות את זה יותר... ועדיין אני בוכה וזה לא עובר. סליחה על ההודעה הארוכה... אין ממש שאלה... (אני כבר נמצאת בטיפול...).

שלום רותם, טוב שאת נמצאת כבר בטיפול, אך חשוב שהוא יהיה הטיפול הנכון. הטיפול הנכון במקרה שלך הוא טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (שבתחילתו יהיה, אולי, צורך להיעזר בטיפול תרופתי כדי לתגברו). בטיפול כזה מאותרות האמונות השליליות העומדות בבסיס הדיכאון והפגיעות הקשה שלך ונעשה ניסיון אינטנסיבי ועקבי לשנות מחשבות אלו. טיפול בגישה פסיכודינאמית בשלב האקוטי של הדיכאון עלול להגביר את נטייתך לחיטוט עצמי ובכך להגביר את הדיכאון: http://www.giditherapy.com/avtava.html http://www.giditherapy.com/ditraction.html במקביל חשוב להקפיד בשלב הזה על הסחות דעת, פעילות גופנית ועיסוק בדברים שגורמים לך הנאה יחסית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com