חרדות אצל ילד בן 8

שלום, בני הבכור בן 8. מרגע לידתו (לידת וקום) הילד מפגין חרדות שונות שהולכות ומחמירות עם הזמן. מדובר בילד חכם למדי חייכן רגיש מאוד עם צחוק מתגלגל שלא נהנה (בהמעטה) מהחיים. מרוב שהוא טרוד חרד ולחוץ כל כך רוב היום שלו עובר בחרדה תמידית ממשהו, והוא מפסיד המון מהחיים. הכל כל כך יותר מסובך עבורו. הוא פוחד ללכת לבד למקומות קרובים (אפילו שאחיו בן ה-6 הולך/נימצא אתו). פחדים להיות לבד (בחוג/יומולדת וכד') פחד לנסות כל דבר חדש. הרבה שנים היינו צריכים להיות על ידו עד שירדם. צרחות לאורך כל שנות הגן ברגעי הפרדה, ועוד ועוד... פחד מסיטואציות של :שכחתי מחברת, שכחתי מה המורה אמרה להביא וכד'. כל זה גורם לכך שהוא לא ישן הרבה וחווה קשיים בהרדמות מרוב מחשבות. הפחדים/חרדות הנ"ל מקיפים לו את כל תחומי החיים ולכן רוב היום הוא לא מרוכז, לחוץ ועצבני דברים שגורמים לו לפעמים לעשות מעשים חסרי אחריות וללא מחשבה שאינם מתאימים לילד נבון שכמותו, והיות ומדובר כבר בהרבה שנים, גם אנחנו כבר חסרי סבלנות כלפיו וזה משפיע לרעה על כל המשפחה. המצב היחידי שהוא רגוע זה מול הטלויזיה כשהוא מתנתק מהווית היום-יום שלו. ואז אין לו צורך לדאוג כלל. ניסינו בעבר כבר פסיכולוגית ילדים אך ללא תוצאות, כמו כן ניסינו הומופאטיה - (שם נטען שלילד יש "כוחות" לראות ולהרגיש דברים מעבר לאדם נורמלי ולכן הוא מפחד יותר) אבל שוב-הטיפול לא עזר. כמו כן ניסינו פרחי באך- וגם ללא תוצאות. גם "רגיעון" של הדס וכדומה לא עזרו. בשיחות שאנו עורכים עם הילד, הוא חוזר ואומר שהוא "לא תמיד יודע ממה הוא מפחד, בעיקר מפחד מלהיות לבד, הוא מאוד היה רוצה להיפטר מהפחדים, זה נימאס לו וברור לו שזה משפיע לרעה על כל תחומי החיים שלו, אך הוא אינו יודע איך להפסיק לפחוד". מאוד כואב לנו לראותו סובל כל כך ללא יכולת לעזור לו, מה גם שכל המצב גוזל המון אנרגיה מכל המשפחה. מה עוד ניתן לעשות כדי להרגיע את הילד? כדי שיוכל קצת "להנות" מהחיים ולהפסיק לפחד? האם ישנה תרופה כל שהיא שיכולה להרגיע ולעזור לו? לאן עוד ניתן לפנות על מנת לקבל עזרה? סליחה על המכתב הארוך ותודה, ד.

לעניות דעתי הילד שלך אכן ילד נבון ואפילו מקסים קרוב לודאי. רק חבל שאתם עוזרים לו בהחמרת החרדה וזה נובע בעיקר עקב השאלות החוזרות ונשנות בחיי היום יום: "מה יש לך?, מה מפחיד אותך? ועוד... מומלץ מאוד לעזור לילד בכך שהוא יראה סרטי וידאו חינוכיים עם מסרים שיעזרו לו להבין את עצמו (ציינת שהוא אוהב טלויזיה) וכמובן לעודד כשהוא מצליח להיות אפילו דקה לבד. בקיצור המון עידוד ונסיון להתעלם מהבעיה לפעמים זה נסיון למשוך תשומת לב.

אולי הילד סובל מפוביות - ואם כן, קשה מאוד להשתלט על התגובות (כפי שאת אומרת - הוא עושה מעשים חסרי אחריות). יתכן וזה נובע מבעייה נוירולוגית או פסיכיאטרית - כדאי לפנות לפסיכיאטר לאבחון.

שלום יונית, בין הטיפולים שמנית בולט בהיעדרו טיפול פסיכולוגי. איך שהוא הציפייה הייתה שהגאולה תבוא מבחוץ, או לפחות מההיבט הפיזיולוגי עם דגש על רפואה משלימה. אני שואל את עצמי האם ההימנעות מטיפול פסיכולוגי משקף, אולי, חשש לגעת בחרדה עצמה, ואולי אף חרדה מפני החרדה. הדבר הטבעי ביותר היה שבענייני הנפש אדם יפנה להתייעץ עם מישהו מתחום זה. הפרעות חרדה הן מהנפוצות ביותר בכל שכבות הגיל ובקרוב תראה כתבה פרי-עטי אור בשער המגזין של אתר דוקטורס ובפורום זה. העובדה שהחרדות של בנך מתוארות בעצם מאז לידתו כמעט הופכות את הנושא יותר לנושא אישיותי, כלומר משהו שבא מתוכו, ולא איזו שהיא תגובה לאירוע זה או אחר. כשאנחנו מדברים על משהו שבא מתוכו, בד"כ מדובר על שילוב של גורמים פסיכולוגיים-סביבתיים עם גורמים פיזיולוגיים מולדים שמהווים קרקע נוחה לפריחת החרדה הפסיכולוגית, שגם לה כידוע יש ביטויים פיזיולוגיים. בגיל 8 לא הייתי ממליץ להתחיל דווקא מטיפול תרופתי, אלא למרות שאתם כהורים חשים שאתם עושים הכל כדי למנוע את החרדות, קיימת חשיבות ניכרת להבנת יחסי הילד עם הוריו, כיצד חרדות אלה משפיעות ומושפעות בתוך המערכת המשפחתית ולכן בהחלט כדאי לדעתי להגיע לייעוץ אצל אישי מקצוע המתמחה בטיפול משפחתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין