כואב- אבל גם רחמים עצמיים לא יעזרו פה

מה עושים כשהמשפחה דפוקה מדי מהיסוד: האמא רציונלית מאוד ומדחיקה, האבא טיפוס רגשי ואימפולסיבי, ויש 3 ילדים- אחד לא מצא את עצמו, השני מצא אבל מתייחס לכולם כמו נער מתבגר ועונה בחוצפה(דבר שפוגע), והשלישי בכלל חזר בתשובה ונוהג מתוך ההלכה. לי אישית זה גרם להרגיש קצת יתומה(לא עליי) כי לכאורה יש בית ויש מקום לאכול ולישון, אבל יש הכרה של שייכות שאני לא רוצה בה(אני יודעת שאני חלק מזה אבל לא רוצה בזה- אז אין תחושה של שייכות- אני לא רוצה להיות שייכת לדבר כזה)......ואז האלטרנטיבה הרגשית חוץ מחברים זה בני זוג- שם יש את הפינה החמה,"הנישה" אבל שם זה גם הרבה פעמים מאכזב והמון פעמים מתפתחת שם תלות........כשאני מדברת בצורה הלא נכונה לאבא הוא מסלק אותי מהבית וטוען שנמאס לו לפרנס אותי(למרות שהוא לא עובד...). מתקשה מאוד עם מקומות עבודה.........

שלום לך, את משתמשת במילים "רחמים עצמיים" ואני הייתי מחליף אותה במילה "דיכאון". עם כל ההבנה והאמפתיה לתחושת היתמות כתוצאה מהבעייתיות של משפחת המוצא שלך, את מתארת חברים ובן זוג. לכן, הרושם שלי הוא שאת בוחרת לראות את חצי הכוס הריקה ולהתמקד בה - וזו תופעה שאופיינית לדיכאון. תוכלי לבדוק את עצמך בדיקה ראשונית כאן: http://www.giditherapy.com/questionnaire/index.html ולהתחיל בטיפול פסיכולוגי לפי הצורך. גם בלי דיכאון, תוכלי לדעתי להפיק תועלת מטיפול שבו תוכלי לעבד מבחינה רגשית את קשייך לגבי משפחת המוצא שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com