התלבטות בנוגע ליעילות הפסיכותרפיה

היי, לפני כשנתיים אובחנתי כסובלת מחרדה ומרכיבים דיכאוניים.מאז,התחלתי טיפול תרופתי העוזר חלקית בלבד(וזאת עוד אחרי אינספור נסיונות עם תרופות אחרות.גם עכשיו אני בתהליך של החלפת התרופה.)ולמעלה משנה אני נפגשת עם פסיכולוג קליני. הבעיה היא שנראה לי שאני מבזבזת את זמני על המטפל הלא נכון.כבר מהפגישות הראשונות הוא גרם לי לתחושת בטן לא טובה לגביו.אני נוטה להתיישב רחוק ממנו,וכל שפת הגוף שלו וסגנון הדיבור מעוררים בי חוסר נוחות.הדבר כמובן משפיע על טיב הטיפול,כיוון שזה מונע ממני "להתוודות"בפניו על הדברים שמטרידים אותי באמת(כיוון שאין לי אמון בו ובעצם הרבה רתיעה).כתוצאה מכך,אנחנו עוסקים בעיקר ביחסים בינינו ובסיבות כביכול בחוסר אמון שלי בו. המטפל מאמין שברגע שיהיה לי בו אמון,הדבר כביכול יפתור את שאר הבעיות.ואני שואלת-האין דרך אחרת?הרי כבר יצא לי לפגוש פסיכיאטר ומטפל אחר(מסיבות מסוימות לא יכלתי להמשיך איתם)אשר הייתה לי איתם כימיה טובה.לא חבל על ה"עצבים"שלי,המריבות והסכסוכים שלי עם המטפל הנ"ל?הרי יכולתי להתקדם למקום הרבה יותר טוב,עם מטפל שאני מרגישה בנוח איתו וסומכת עליו. לא ככה? בעצם,למה לבזבז כסף ואנרגיה על יישוב הסכסות הנ"ל כשהבעיה האמיתית שלי שאינה מטופלת היא הדיכאון והחרדה. יכלתי מזמן להפסיק עם הטיפול אבל ההתעקשויות של המטפל עצמו ושל הפסיכיאטר שהמליץ עליו מנעו ממני להחליפו.יכול להיות שגם נטיתי להאמין שיהיה יותר טוב... בנוסף,השרינק שלי מטפל בשיטה הקלאסית-הסיכודינאמית בעוד שהייתי רוצה טיפול יותר ממוקד-הקוגנטיבי-התנהגותי. מה דעתך גידי?

שלום שרון, לדעתי, את צודקת והמטפל צודק. הוא, לשיטתו הפסיכודינאמית, עושה כמיטב יכולתו לטפל בבעיית האמון בטיפול עצמו (הניסיון של הפסיכיאטר להשאירך בטיפולו של הפסיכולוג נשמעת לי מיותרת). לעומת זאת, אני בהחלט נוטה לעודד מטופלים לסמוך על האינטואיציה שלהם וללכת אחרי תחושות הבטן שלהם בכל מצב. אם זו הייתה הרגשתך מהרגע הראשון הרגשת השבי של "בת ערובה" של הפסיכולוג והפסיכיאטר כאחד לא תיטיב עימך ועלולה להחמיר אפילו את הדיכאון, שאחד המרכיבים בו הוא חוסר אונים. הנה יש דבר שאת יכולה לעשות, לבחור מטפל, ואת לא עושה כן רק משום שלא נעים לך (מה שאת כנראה עושה גם בתחומי חיים אחרים). אם אינך מחליפת מטפלים סדרתית (ויש לי הרגשה שזה לא המקרה), כן הייתי מציע לך לנסות מטפל אחר ואני גם שותף להרגשתך שטיפול התנהגותי-קוגניטיבי היה יכול להיטיב עימך ושווה ניסיון. יש לנו יותר ויותר עדויות שחיטוט עצמי (rumination) מגביר דיכאון בעיקר אצל נשים והוא מוגבר בטיפול פסיכודינאמי מסורתי: http://www.giditherapy.com/ditraction.html. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com