קשר מטפל-מטופל

האם נכון לתת למטופל להרגיש שהוא מובן, מחובק, יש שם מישהו שמבין אותו (וזה מה שקורה בעת הפגישה הטיפולית), ופתאום כשהוא בחוץ, הקשר עם המטפל מנותק לגמרי ואין שום אפשרות לקשר אחר בגלל "הגבולות". אז בעיני זה מין "הצגה" של "אני כאן ועכשיו בשבילך בשעה הזאת, חוץ מזה לא תצפה ממני" ,וזה כן מתסכל נורא, כי האדם "שמבין אותך יותר מכל ויודע כבר את כל סודותיך ופחדיך" אינו יכול להענות לך בדיוק בדקה שאתה צריך אותו, אלא רק בזמן הפגישה. ומה אם אין לי חשק באותו יום לדבר או לשתף.....זה ממש הצגה... שבסוף לפי דעתי תמיד תביא לתסכול.. באופן אישי יש לי לפעמים הרגשה שמה שהיא אומרת אינו בהחלט מה שהיא מרגישה (למשל, ממש איכפת לי, חבל לי עליך, חשבתי עליך השבוע...) עוד פעם זה "הצגה" שצריכה להתנהל בעת השעה הטיפולית על מנת לעזור למטופל להרגיש בטוח ואז לשפוך את הכל. אשמח לקבל את דעתך בעניין ולאיך אני מרגישה בטיפול, וחוסר השיווין בקשר הזה. תודה

שלום אאא, המועד הקבוע של הפגישות הטיפוליות הוא חלק מהמסגרת הטיפולית שנועדה לשמור על הטיפול. בגבולות סבירים ובהסדרים אינדיבידואליים עם כל מטופל ומטופל, קיימות דרכים להתקשר עם המטפל טלפונית או במייל או לקבוע פגישה נוספת בעת הצורך. גם כשאני פונה לרופא בגלל כאב כרוני (ומן הסתם מכאובי הנפש גם הם כרוניים), אני הולך כשנקבע לי תור, גם אם אין לי כאב באותו רגע. טיפול פסיכולוגי אינה תרופת הרגעה לרגעי לחץ וכאב, אלא הוא נועד לטפל במקור הבעיה תוך גמישות למקרים יוצאים מן הכלל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com