למה דווקא אני

למה דווקא אני מתעללים בי. למה דווקא אני מאבדת את ההורים. למה דווקא אני מאבדת את החבר ונשארת לבד. למה דווקא אני לא מצליחה לפתוח בקרירה מוצלחת. למה דוקא לי לא מגיע להיות אמא. למה דווקא אני בורחת מהיד המושטת לעזרה.. למה דווקא אני. האם אחרי כל זה טיפול יכול לעזור? ואם כן, האם לא יהיה מאוחר מדי?????? ואז לא אספיק כלום!!!

שלום א', צר לי על הרגשתך הרעה. חלק מהמלכוד הרגשי-מחשבתי שנקלעת אליו הוא תוצאה של תפיסת עצמך כקורבן, דבר שיש לעבד אותו בטיפול שלך. מעבר לכך, נשמע שאת עסוקה בעצמך יתר על המידה. תופעה זו מוכרת היטב בקרב הסובלים מדיכאון (ועוד יותר בקרב נשים הסובלות מדיכאון). היא נקראת rumination או, כפי שתרגמתי את המונח לעברית, "נברנות": http://www.giditherapy.com/avtava.html מחקרים מצביעים על כך שמחשבות מתמידות של "נברנים" (אנשים הנוטים לחטט בנפשם יתר על המידה) על עצמם ועל מצבם מחמירה את הדיכאון שלהם בצורה משמעותית. לעומת זאת, טכניקות של הסחת דעת נמצאו יעילות הרבה יותר בהפחתת הדיכאון. אלה יכולות לכלול פעילות ספורטיבית כלשהי (למשל, יציאה להליכה), צפייה בטלוויזיה, או כל דבר אחר שאת אוהבת, אינו כרוך במאמץ רב ויכול לתת לך מנוח מעצמך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com