אני מיואשת

בעלי ואני חווים משבר בנישואים. אנחנו נשואים 20 שנה. אני הולכת ליעוץ. עזבתי את חדר השינה שלנו - ועברתי לישון בחדר אחר. עשיתי זאת מאחר והוא מתנהג אלי מאוד לא יפה , בגסות ובחוסר סבלנות. עכשיו אני מתחרטת שעזבתי את החדר ואני מתגעגעת אליו. בהגיון אני יודעת שאין לי למה להתגעגע - כי רק סבלתי שם. אבל ברגש הוא חסר לי. אם אני אחזור לחדר - אני יודעת שנחזור לשיגרה איומה של השפלות מצידו. אבל אין לי כח לישון בחדר אחר. בא לי שיחבקו אותי. הוא תמיד מחבק בלילה ומעליב יום. תמיד צועק עלי מקטר על הכל ומשפיל אותי. שום דבר כבר לא נראה לי נורא. אני רק רוצה ממנו חיבוק. האם השתגעתי . מה לעשות?

שלום גליה, לא השתגעת כלל. דברים (וגם גברים) הם לא שחור או לבן. יש הרבה גוני-ביניים. אם גברים וקשרים היו חד-משמעית רעים, היה הרבה יותר קל לנתקם. קשרים לא טובים קשים לניתוק בגלל המרכיב החיובי שבהם, לא בגלל המרכיב השלילי. החיבוק עצמו הוא טוב, אך קיבלת החלטה אמיצה שאת לא מוכנה לשלם כל מחיר עבורו. אנשים מוכנים מחירים נפשיים עצומים עבור תחושת שייכות: http://www.giditherapy.com/kzolma.html . המלצתי לך היא לפנות לטיפול זוגי (גם ללא בעלך) כדי לקבל החלטה מושכלת האם להשתחרר מהחיבוק או האם אפשר לקבל חיבוק מבעלך מבלי שישפיל אותך. הערכתי היא שכאשר הוא יראה שאת רצינית בצעדייך העצמאיים, כולל הפנייה לטיפול, הוא ייתקף חרדת נטישה ויצטרף לטיפול הזוגי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com