עבודה חדשה

כתבתי לך כבר כמה פעמים בקשר לבעיות שינה שיש לי, ונדמה לי שהיגעתי לפיתרון, מצאתי עבודה נוספת ללילה כך שאני עובדת עכשיו כמעט כל לילה ובנוסף לומדת ועובדת בעוד עבודה מה שמותיר אותי מאוד עייפה ביום, ובזמן הפנוי שנשאר לי אני ישנה מדהים, בערך 4 שעות ביום אבל זה הרבה יותר ממה שישנתי פעם, אבל, התחלתי את העבודה הזאת לפני כמה ימים רק והיא ממש דיכאה אותי, לא עשיתי שום דבר חדש כבר המון זמן אני עובדת באותה עבודה כבר כמעט 4 שנים, ולומדת באותו מקום כבר שנה שנייה, ועכשיו העבודה החדשה ממש הכניסה אותי ללחץ, אולי לא ממש לחץ אבל פשוט אני לא יודעת איך להסביר את זה, אני מרגישה מרוקנת כאילו שממש אין לי כוח לכלום ולא רק פיסית, אלא בכלל ואני יודעת שזה בגלל העבודה הזאת כי עשיתי שינוי מודע בגישה, כי גם בתיכון וגם בצבא ובכלל ביום ביום תמיד ניסיתי להתחמק מהכל, התחמקות פשוט גרמה לי אושר, ואני לא פוחדת מאחריות, אני פשוט שונאת להרגיש שאני חייבת לעשות משהו, אני שונאת להיות חייבת, עד כדי כך שאת כל הבגרויות שלי סיימתי בערך ברבע שעה רק כי שנאתי את המחשבה שאני חייבת עכשיו לשבת בחדר הזה ולענות על שאלות אז עשיתי את זה כמה שיותר מהר וברחתי, וכנ"ל לגבי הצבא, לא שנאתי להיות שם כמו ששנאתי את העובדה שאני צריכה להיות שם, אז עשיתי הכול כדי לא להיות שם, (מה שמסתבר לא היה רעיון כל כך טוב, כי כלא צבאי זה גם לא כל כך כיף, גם ריתוק לא), רק בלימודים אני איכשהו מצליחה להתמיד אולי כי המסגרת היא מאוד פתוחה ולא מחייבת, (כתיבה יוצרת זה לא בדיוק אסטרופיסיקה), אז עכשיו אני מאוד מנסה להתמיד וזה מבאס אותי, כי אני פשוט נלחמת בעצמי, בקיצור העבודה הזאת מבאסת אותי מאוד, אבל אני ישנה הרבה יותר, אז איפה טעיתי?

שלום אנה, נדודי-שינה הם צרה צרורה בפני עצמה ואני שמח לשמוע שמצאת לה פתרון כלשהו, אולם יש לזכור שזהו רק סימפטום המהווה קצה הקרחון של קשיים רגשיים עמוקים יותר, המתבטאים בין היתר בנדודי-השינה. נשמע שהצלחת להגיע להקלה משמעותית מבחינת הסימפטום עצמו, אך כעת צפו בעיות אחרות, שהיו קיימות מאז ומתמיד. אני מאמין בראיית האדם כשלם ולא כאוסף של סימפטומים ולכן הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי מעמיק וכוללני יותר מאשר התייעצות נקודתית בבעיה כזו או אחרת בפורום באינטרנט. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

זה קצת בעייתי מבחינתי, אני לא חושבת שאני מסוגלת ללכת לפסיכולוג, יש לי בעיה ללכת אפילו לרופא רגיל, לא הייתי אצל רופא כבר שנים, בעצם מאז שהייתי ילדה קטנה ואמא לקחה אותי, אני פשוט ממש ממש לא אוהבת את זה, זה גורם לי להרגיש ממש רע, כמו גועל עצמי כזה, פעם הייתי צריכה ללכת לקב"ן, (כחלק ממיונים בצבא לאיזושהי שטות), וכל הפגישה רעדתי וגימגמתי ואחרי זה ממש שנאתי את עצמי, אז מה אני יכולה לעשות אם פסיכולוג זאת לא אופציה מבחינתי, חוץ מזה שאני מכירה את עצמי, ואני נוטה להפוך כמעט כל בן אדם למעין אבאל'ה או פסיכולוג., ואני כבר מראש רואה את עצמי מנפחת הכל בהגזמה מטורפת, אז גם אם אני אצליח לעבור את השלב הראשון הזה של בעצם ללכת לפסיכולוג ולא להיכנס להיסטריה מזה, ממילא זה לא יהיה יעיל, כי אני פשוט אסחט ממנו תשומת לב כמו ילדה קטנה וזה לא הרעיון.