שאלה חשובה?

היי. אני בחורה בת 28 חברותית,נראית נהדר, עם בטחון עצמי גבוה אבל, עוד בהיותי בתיכון בוקר אחד לאור התרוצצות מהירה בבית כמעט התעלפתי בבית, מאז פיתחתי פחד מהתעלפות (אני פועלת בכמה דרכים למנוע את זה כמו: אכילת ארוחת בוקר וכוו), כל התרגשוןת מזכירה לי את ההרגשה של החולשה וישנו חשש מנפילה, התופעה התחזקה יותר- לאחר שכמה שנים לאחר מכן (בגיל 18) בעקבות אבסס בחלל הפה חליתי מאוד איבדתי ממשקלי ונהייתי חלשה מאוד במהלך המחלה גם התחלתי לחוש סחרחורות וחוסר שיווי משקל-מה שהתברר במאוחר יותר שיש לי ורטיגו כלומר בעייה בשיווי המשקל שבאוזן. מאז גיל 18 אני מתמודדת יום יום עם החוסר שיווי משקל ומהפחד שמא אפול ברחוב או לא ארגיש טוב כשאצא מהבית(דבר שקרה בעבר מספר פעמים). בעבר היו תקופות שהמעטתי לצאת מהבית (הפחד שיתק אותי-אבל, שירתתי בצבא, עבדתי.). כיום מצבי הרבה יותר טוב החרדה והמחשבות על הסחרחורות כבר לא מלוות אותי במשך היום בכלל. אני סטודנטית לחינוך עובדת במשרה מלאה, מבלה וכוו' (את כל הדברים הללו בעבר הייתי עושה בקושי רב עם הרבה מחשבה לפני כל צעד, כיום כבר לא.) בעייתי היא כיום : אני לא מצליחה להתמודד עם העניין של בן זוג- אין לי חבר וכל כניסה למערכת יחסים מלחיצה אותי ולא בגלל הבן זוג אלא סביב עניין הרגשות כלומר כל התרגשות :שהרי הסימנים של תחילת קשר והידלקות זה פרפרים בבטן, סיחרור וכוו ואותי הם מאוד מלחיצים ובאופן אוטמטי מזכירים לי את תחושת החוסר שיווי משקל וסוג של חולשה מה שגורם לי לסגת ממערכת היחסים ולברוח ממנה בכדי שהתחושות הללו יפסיקו. כנ"ל לגבי נסיעה מחוץ לבית לכמה ימים (כמו בית מלון או חו"ל). מה עושים? חשוב לי לציין שהלכתי ליעוץ אבל הרגשתי שהפסיכולוג שלי מתעסק באיך ולמה ומאיפה הרגשות האלו הגיעו? ואותי לא מעניין למה זה קורה לי, אני יודעת מה הבעיה שלי ולא צריכה לחפור ולחפש האם זאת הסתתרות ממשהו אחר! אני רוצה להצליח להתמודד עם שני הדברים האלו כמו שהצלחתי עם כל היתר. איזה כלים אתה יכול לתת לי????????? הרי בלתי אפשרי לא להתמודד עם התרגשויות בחיים(אני רוצה להוסיף שאני לא מתעלמת מהתמודדת עם התרגשויות -חוויתי לצערי בחיים בשנים האחרונות כמה מקרים של מוות מתחים לחצים התחלות אבל,כל התמודדות הייתה קשה עם חשש כל הזמן שמא אפול או אתעלף בנוסף להתרגשות מהאירוע עצמו- מה שמצריך ממני כוח נפשי רב)

שלום שני, אני חושב שאת מנתחת את המצב נכון. יכול להיות שהפסיכולוג שלך צדק ויש לך עוד קשיים בקשר זוגי, אך קודם כל, את מבטאת אסוציאציה אוטומאטית וטראומאטית בין בעיה רפואית אמיתית שהייתה (וכולי תקווה שאיננה עוד) ובין אובדן שליטה (שקיים בכל קשר) והשלכותיו הפסיכוסומטיות. בגלל הרתיעה שלך מטיפול פסיכולוגי פרשני ופולשני מדיי, הייתי מציע לך אחת משתי גישות: א. לפנות לפסיכולוג רפואי (לא רק קליני) המתמחה בהשלכות הפסיכולוגיות של מחלות גופניות (יש ענף מיוחד כזה בפסיכולוגיה. ב. לפנות לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי ע"י חשיפה הדרגתית בפוסט-טראומה - קיימת יחידה מצויינת כזו במרפאה הפסיכיאטרית של המרכז הרפואי ע"ש שיבא. נשמח להתעדכן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com