בעיות עם ההורים

שלום רב, אני בן 28, גר עם ההורים. היתה לי חברה שנתיים. לצערי הורי התנגדו לקשר מלכתחילה בגלל שהיא לא מהעדה שלנו וגדולה ממני בשנתיים. הם שמרניים הרוצים כלה על פי תנאיהם ובתיווכם. במשך תקופת החברות רבתי עם אמי המון פעמים ומריבות אלה יצרו אוירה לא נעימה לכל בני הבית. סבלתי קשות ממריבות אלה שכללו קללות והשמצות לי ולחברתי. הורי לא ניסו אפילו להכיר אותה. היא היתה בביתי מספר מועט של פעמים. כשהחלטנו לעבור לגור יחד המצב החמיר, אמי אמרה שתמות אם אתחתן איתה ואעזוב את הבית ולא נותרה לי ברירה אלא לוותר ולהיפרד.ביטלנו את חוזה השכירות ואני בביתי. מאז הפרידה אני מדוכדך, ישן הרבה, מתגעגע מאוד לאהובתי וחושב עליה בכל רגע ורגע. האם יכולתי לנהוג אחרת במצב עניינים שכזה? או שעדיף לכולם שלא אלחם בהם אם ההתנגדות היא כ"כ חמורה? תודה רבה.

שלום איתי, מגיע שלב בחייו של אדם בוגר, שבו הוא חייב להיפרד רגשית, לפחות באופן חלקי, מהוריו ומשפחתו, כדי להגיע לעצמאות ולהציע את עצמו כבן-זוג בקשר שיוויוני, הדדי ולא שתלטני. המשפחה שלך, ובייחוד אמך, נשמעת "טרוריסטית" ממש ואתה נכנע לטרור הזה ומסרב להיפרד, להתעצמא (מלשון עצמאות) ולהתבגר. באיזה שהוא מקום נשארת "ילד של אמא" או "ילד של אבא ואמא" ובתפקיד הזה יקשה עליך מאוד לקיים זוגיות גם עם מישהי מהעדה שלכם. גם אם באופן תיאורטי היית מוצא מישהי מהעדה שלכם, רוב הסיכויים הם ששניכם הייתם הופכים להיות "ילדים" של ההורים שלך וההורים שלה, דבר שהוא הרסני לגבי זוגיות. המלצתי לך היא לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לעשות את מרד גיל ההתבגרות, להיפרד רגשית מהוריך ולהפוך להיות יחידה נפרדת מהם (שיכולה להיות גם בקשר טוב איתם בבוא הזמן). עליך למצוא מטפל שיוכל לשמש לך בן-ברית בקונפליקט הקשה הזה, אך המאבק לעצמאות, גם של פרטים וגם של מדינות, כרוך במלחמה כלשהי. הוריך לא יתנו לך עצמאות - תצטרך לקחת אותה: http://www.giditherapy.com/dpd.html בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com