אז מה אם אני רווקה

שלום רב, אני מודעת לזה שכל העולם דואג לי שאני רווקה בת 30 ועדיין לא התחתנתי. אבל די נמאס לי שמציקים לי. בעבודה , בבית, עם החברים. דייייי. אם הייתי רוצה הייתי מתחתנת מזמן. לא עם מי שאני רוצה. אבל יכלתי להתחתן ולעשות את זה. אני מסכימה להכיר, אבל משום מה מכירים לי אנשים מסכנים כאילו שאני מסכנה. פעם זה מכוער, היום אחותי רצתה להכיר לי נאה עשיר חכם אבל נמוך ממני- ממש גמד. שאלתי אותה "אם אני נכה? אמרה לא. אז למה את רוצה להכיר לי כאלה? אני לא מסכנה". אני אקדמאית נאה טוב לי בסה"כ (נוטלת סרוקסט כ-3 שנים) אבל אני בסה"כ אחלה. מה עושים עם כל אותם נודניקים? מה לא מספיק לי קשה גם ככה? אני רוצה להכיר את האביר, להתחתן, ללדת, אבל לא יוצא. מה אומרים להם?

שלום רווקה, יש לי הרגשה שהתמונה שאת מציגה קצת חלקית. אני בטוח שאינך נוטלת סרוקסט בגלל הקושי למצוא בן-זוג, אם כי אני שמח שהתרופה עוזרת לך ומקווה שהדוגמא שלך תעודד אנשים הזקוקים לטיפול תרופתי ומתנגדים לו לשקול מחדש את התנגדותם. עם זאת, בהחלט הייתי ממליץ לצרף טיפול פסיכולוגי (שיחות) לטיפול התרופתי. התופעה של דחיית אנשים המעוניינים בך ומשיכה לאנשים שאינם מעוניינים בך עשויה להעיד על דימוי עצמי נמוך וגורם לך לדחות אנשים אחרים בהשלכה לדחייה הלא מודעת שלך את עצמך. (קראי עוד על התופעה במאמר הקצר הבא: http://giditherapy.com/hasl.html ). אני גם חושב ששידוכים, בעיקר ע"י בני משפחה, הם לא בדיוק דרך אידיאלית להכיר בחורים ועדיף היה אילו היית יכולה להכיר אותם בסביבה טבעית כמו לימודים או עבודה, שהייתה מאפשרת להם ולך להכיר זה את זה בצורה כוללנית יותר בסביבה יומיומית, במקום לעבוד מ"אודישן" אחד למשנהו, תהליך מאוד לא נעים כשלעצמו. בקיצור, הטיפול התרופתי הוא רק סימפטומטי והייתי ממליץ לך ללבן את הבעיות במסגרת טיפול פסיכולוגי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

בהקשר לדבריך: אם אני לא רוצה מישהו שהוא מכוער, לא מושך אותי וכו' זה אומר שהביטחון העצמי שלי נמוך???? אולי הוא פשוט לא מוצא חן בעיניי. אני חושבת שבגלל שיש לי ביטחון עצמי גבוה אני מחפשת מישהו נאה וחכם ולא צריכה להתפשר על מישהו שאין לי משיכה אליו?!