מה יותר גרוע ומסוכן

אני נתקפת אפיזודות דכאוניות אחת לכמה זמן ואז התרופה האנטי דכאונית בדרך כלל רק מפחיתה את הסימפטומים הדכאונים אך ממש לא ממגרת אותו..... אני בחורה מאד מאד רגישה ופגיעה מטבעי הבוכה בנקל ועל כן במינון נמוך של התרופה הדיכאון גורם לי לסערת רגשות, בכי והתפרצויות רגשיות ואילו במינון גבוה ומקסימלי הוא גורם לי לאפטיה ואדישות, תחושת ריקנות וחוסר רגישות וקושי בשחרור בכי ספונטאני וכדומה..... מאחר ובאפיזודות הדכאוניות אני נוטה לברוח למפלט המוות ואני לאחר ניסיונות אובדניים שכשלו שאלתי מה גרוע ומסוכן יותר עבורי: דכאון אפאטי, ריקני וחסר רגש או דיכאון סוער המלווה בחרדות והתפרצויות בכי וכדומה?

שלום דכאונית, על השאלה שבסיפא של פנייתך מאוד קל לענות באופן חד-משמעי: עדיפה האפתיה ותחושת הריקנות הנלווית לה על פני הדיכאון העמוק והחרדות הנלוות לו. בזה אין לי כל ספק, אם כך את בוחרת להציג את הדברים. אפשר גם לשחק עם המינון של התרופה, בפיקוח צמוד של הפסיכיאטר כמובן, ולהגביר אותו בתקופות בהן הדיכאון גובר ולהפחית אותו בתקופות בהן הוא מתון יותר. אבל, אני בהחלט מאמין שאפשר להגיע גם לשביל הזהב בעזרת טיפול פסיכולוגי מתאים (רצוי להתחיל מטיפול התנהגותי-קוגניטיבי), שבו תרכשי כלים לשלוט בדיכאון. כדאי להתחיל את הטיפול כשהדיכאון מתון והמינון של התרופה נמוך יחסית, ללמוד את הטכניקות ובכך אולי להימנע מהגברת המינון. אני מאמין שלטיפול הנפשי שתי רגליים - האחת תרופתית והשנייה שיחתית - והשילוב ביניהן הוא שילוב מנצח! בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com