עצב

שלום העצב שלי הוא לא עצב קיומי.. הוא לא עצב כי אני חיה אלא להיפך, אני אוהבת את החיים שלי, את המשפחה שלי, את העבודה שלי. הבעיה שלי היא שאני באה ממשפחה דתית (מאד) והייתי אמורה למצוא את זיווגי מזמן. אני הבכורה מבין 5 כאשר שתיים כבר התחתנו לפניי. המצב הזה נחשב לחריג בחברה שלנו ומביא אותי כמעט למעמד של "פסולת חיתון" מכיוון שאם אחיות שלי "עקפו אותי בתור" סימן שמשהו דפוק בי. העובדה היא שאני שמנה והן רזות. בזה אנחנו שונות ולכן הן מצאו את שלהן ואני לא. ישנן משפחות רבות בו האחיות מסכימות לחכות לאחות הגדולה עד שזו תמצא את הזיווג ולא ייפגע מעמדה אך אצלנו זה לא כך. אחיותיי התעקשו להתחתן צעירות (18 וחצי ו- 19) ולהשאיר אותי מאחור. כיום כשאני בת 28 אחותי הקטנה מבקשת להתחתן תוך כמה חודשים ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. בצר לי הודעתי לאבא שלי שאני אאלץ לצאת וללדת ללא בעל למרות ה"בושה" כביכול שאמיט על המשפחה. אבא שלי הסתכל עליי ואמר לי באדישות: "תעשי מה שאת רוצה". אני תוהה עוד כמה צער אצטרך לעבור ועד מתי המשפחה שלי תמשיך להתעלל בי בגלל המשקל שלי. לעיתים נראה לי שהם עושים כך בכוונה. אמא שלי נהנית לצאת עם אחותי לקניות... לדבר איתה ואומרת בגלוי שהלוואי שכולן היו כמוה. אני שומעת על בנות 20 שמחכות לאחיותיהן הגדולות והלב שלי מתכווץ. למרות שאני עובדת בחברה חילונית ואף אחד לא מבין את הלחץ שלי... אני חוזרת הביתה ונכנסת שוב לדיכאון. איך אוכל להתחרות בהן? כמה שאני מנסה להוריד במשקל אני לא מצליחה בלחץ הזה. אני מרגישה שזה כל מה שאני שווה... החיצוניות שלי. וזה מעציב. מאד!

שלום מדוכאת, לבושתי ולחרפתי, אינני מתמצא עד כדי כך בנורמות של החברה הדתית/חרדית. ובכל זאת, הצורך העצום שלך לרצות את המשפחה והתלות שלך בה נשמע לי יוצא דופן אפילו בחברה זו. אנשים (גם חילוניים) מוכנים לשלם מחירים גבוהים מאוד על שייכות http://giditherapy.com/kzolma.html ותופעה זו נפוצה יותר בקרב אנשים הסובלים מדיכאון. המטרה שלך אינה צריכה להיות להינשא בכל מחיר (עם כל חשיבות הנושא בחברה הדתית), אלא להיות מאושרת יחסית. בשנים האחרונות החלה להיות נפוצה יותר ויותר התופעה של נשים דתיות ואף חרדיות חד-הוריות, הנכנסות להיריון ללא נישואין וכל זאת בכפוף לחוקי ההלכה (אחת מהן התראיינה באחת מתכניות הבוקר בטלוויזיה). אינני בטוח שזה הפתרון במקרה שלך, אך זו רק דוגמא כיצד ניתן, גם בחברה הדתית, לחיות חיים עצמאיים יחסית ולא להיות עד כדי כך תלויים במסגרת המשפחתית, שנשמעת מדכאת מאוד במקרה שלך. לדעתי, למען בריאותך הנפשית, את חייבת למצוא איזו שהיא דרך לתפוס מרחק רגשי (ואולי גם פיזי) מהמשפחה שלך. ייתכן מאוד שלצורך כך תצטרכי להיעזר בטיפול פסיכולוגי ע"י מטפלת דתית, שמכירה מקרוב את הנורמות של החברה בה את חיה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com