לעזוב?

היא מאוד יפה, אך עיניה הכחולות כהות מדי לטעמי וקרות.........כשאני אומרת משהו שקשור לביקורת העצמית שלי היא מגיבה ב- את כעסת על עצמך?!?!?, כשאני מדברת על דברים לא טובים שעשיתי היא מגיבה ב- לא ידעת שזה לא נכון?!- ידעת!, אמנם ניראה שעליתי על משהו בפגישה האחרונה(תוך שאני מנסה להתעלם משפת הגוף שלה או מהחוויה שאני חווה אותה משום מה כיותר קרה ופחות אמפתית), אך היא אמרה לי למשל שהקשרים ה"זוגיים" שלי לא טובים לי ואמרתי לה שהיא לא מחדשת לי ...........משהו אצלה ניראה לי לא מתאים לי ותמיד אני מנסה להבין מה עובד בטיפול ואיזה טכניקה בשימוש בשביל לדעת איך לעשות את זה לעצמי ובאיזה "קסמים" המטפל משתמש בשביל להוציא אותי מתסביכים, מדיכאון....... תמיד מנסה להבין מה עובד בטיפול שלא עובד אצלי..........ואולי הכל טמון באיכות הקשר עם המטפל. אני מטופלת במרכז לבריאות הנפש של משרד הבריאות אצל המטפלת הזאת(פרקטיקום) מתחילת השנה שעברה ....האם יש לי סיבה לחשוב שבשביל סטודנט בפרקטיקום אני מעין שפן ניסיון? .......כשסיפרתי על זה למטפלת(על איך שאני חווה אותה) היא אמרה לי שזה כניראה השלכה, ולא המשיכה לדבר על זה...בהתחלה גם התקשיתי לבטא את זה(חוויתי אותה כרציונלית מדי ויותר מזה לא ממש ידעתי לתאר) וגם לא היה לי נעים.בכל מקרה, הנושא לא הועלה שוב......זה תמיד משהו אצלי?? לא יכול להיות שפשוט המטפל לא מתאים ?? מרגישה מין תחושת קיפוח כזאת(לאף אחד לא איכפת ממני שם באמת.......זה התחושה....וכואב לי )כבר חשבתי בעבר לעזוב את הטיפול הזה...., אבל איך אפשר להמשיך כיש לי מטפל דפוק (קר או חסר ניסיון...........אני מרגישה קצת שפן נסיונות)............ פעם היא ניראתה מתוסכלת ממני........היא גם אמרה לי שהיא מנסה להתקרב אליי ושאני לא מאפשרת להתקרב ומרגישה מרוחקת ממנה וזה בכלל מעניין כי אני חוויתי אותה כקרה(וזה מרחיק)...........הרגשתי איתה אחרת מהתחלה.......... אני מנסה להגיד שאולי אין כאן השלכה או העברה ואולי באופן אובייקטיבי השידוך הזה לא הכי מתאים בעולם.......

שלום אמביוולנטית, את עולה על נקודה חשובה וכאובה מאוד. לחלק מהמטפלים המתמחים יש נטייה ליישם את הגישה הפסיכודינאמית בצורה נוקשה מדיי ולייחס את הכול לעולמו התוך-אישי של המטופל כדי להגן על עצמם במקום לבדוק את היחסים הבין-אישיים בינם לבין המטופלים. במהלך ימיה הפסיכואנליזה ידעה מעבר מניתוח עולמו התוך-אישי של המטופל באופן בלעדי ומראיית המטפל כמסך ריק שעליו הוא משליך את קשייו לניתוח הדדי יותר של הקשיים הבין-אישיים הקיימים בין המטפל למטופל. מטפל מנוסה ובטוח בעצמו אינו מאוים בד"כ מלהגיב כאדם לאינטראקציה עם המטופל. בנוסף, הקצאת המטופלים למתמחים נעשית תוך שימת-דגש על צרכיו הלימודיים של המתמחה, כך שמבחינה זו ההרגשה של שפן ניסיונות מוצדקת. לפעמים יוצאים מכך שידוכים טובים (ואני מאמץ בחום את המילה המדוייקת הזו) ולפעמים לא. הבעיה היא שברוב המכריע של המקרים אינך יכולה לבחור את המטפל בשירות הציבורי. אם זה המצב, המלצתי היא לערוך הערכה מחדש מבחינה כלכלית האם את יכולה לממן לפחות טיפול מסובסד במסגרת הביטוח המשלים של קופת החולים שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

ומה עם טובת המטופל? תגובה שקיבלתי בפורום מתמחים באתר פסיכולוגיה עברית:מקרים לפרקטיקנטים הם מקרים שיש להם סיכוי טוב להישאר בטיפול ולא מסובכים מדי. שפת הגוף של המטפלת שלי נחווית כקרה ולא אמפתית וקורה גם שאני מקבלת רושם שהיא שיפוטית כלפיי("מדמיינת" שהיא שופטת אותי-כבר קרה שהיא בסך הכל רצתה להבין משהו אבל זה נקלט אצלי כ- נו נו נו......). מצד שני-כפי שידוע לך,שפת גוף משדרת את מה שהאדם באמת מרגיש(לעומת מה שהוא אומר, למשל), אז אולי ,גם, אני לא חווה זאת סתם