בדידות בלתי נסבלת

שלום אני גרה בראש העין רחוקה ממשפחתי ומשפחת בעלי, מרגישה לבד ובודדה, ושגרת הלבד הזאת משגעת אותי.אני מתמודדת עם הכל לבד, צרכי היומיום וטיפול ב-2 ילדים. כיום אין לי אף אדם בעולם שבאמת אכפת לו ממני, שדואג לי שמקשיב לי. בעלי עובד עד שעות מאוחרות. ואני לבד. לאור העובדה שאני אמא הדבר מקשה עלי במציאת עבודה בשעות סבירות. וקודם לכן עבדתי תמיד בתפקידים מכובדים. התחלתי לאחרונה להתעסק ביצירה ואפילו אני מוכרת קצת, אבל בנוסף לכל בעיותי אני סובלת מחוסר הערכה עצמית, וכל הזמן עוצרת את עצמי ולא ממשיכה להתקדם עם זה. האמת שאנחנו בכלל בתקופה שהרבה דברים תקועים, כמו העובדה שאנו אמורים לעבור דירה, כך בלי הסבר איך שהוא הכל מתפקשש, ואפוה שהיינו רוצים לגור באמת זה לא מסתדר. בקיצור אני מרגישה שהכל נגדי בתקופה זאת, וגם בעלי לא מבין למה אני מתלוננת, ולא מנצלת את הזמן שלי להנאות שלי. הלכתי לטיפול שנפסק בימים אלה, ולדעתי גם בקושי עבד. משפחתי מאד מורחבת, אך אין לי קשר צפוף עם אף אחד, וזה מאד חסר לי. בקיצור אני כל כך זקוקה כל הזמן לחיזוקים סביבתיים, אבל הסביבה הזאת לא נמצאת. כמו שזה נשמע אז אכן אני גם מאד מבולבלת, ומיואשת. לאחרונה אני שוקלת למה אני חיה בכלל, והסיבה היחידה ממש יחידה שמשאירה אותי בחיים היום, זה 2 ילדי, כי אני יודעת שאם אני לא אהיה פה בשבילם, לא יהיה אף אחד, והם יסבלו יותר ממה שאני סובלת. בכל זאת אולי יש למשהוא אולי טיפ קטן, להרים אותי קצת על הרגליים

שלום נועה, לא נראה לי ש"טיפ קטן" ירים אותך על הרגליים. את מדברת על תחושת חוסר משמעות קיצונית בחיים, תחושה שהיא ללא ספק סימפטום של דיכאון (תוכלי לבדוק זאת בשאלון הבא: http://giditherapy.com/questionnaire/index.html ). לדעתי, עלייך לפנות לטיפול פסיכולוגי, שאולי בתחילתו יהיה מלווה גם בטיפול תרופתי, כדי לעזור לעצמך להתארגן מול החיים. ניסיון טיפולי קצר אחד אינו אומר דבר על יכולתך להיעזר בטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com