לא מבינים אותי

ד"ר רובינשטיין שלום, יש נושא שמטריד אותי מאוד,והוא קשור לאחי הגדול; מצד-אחד מפריע לי ה'ירידות' הבלתי-פוסקות שלו עליי,ואני בד"כ מתעצבנת ועונה לו,ואז פורץ ריב בינינו (שלפעמים מעורבים בו גם ההורים),אך לפעמים גם אני מתחילה את הריב - בצדק - בכך שאני גם 'יורדת' עליו על דברים מעצבנים שעשה וכו'. כמו-כן מרגיז אותי גם שאחי לוקח כל הזמן את המכונית המשפחתית והוריי לא מתנגדים לכך(כיוון שכרגע שניהם לא נוהגים,אך אבי יכול לנהוג אם צריך),ואם אני צריכה את המכונית אני צריכה לבקש מספר ימים מראש,וגם זה לא מבטיח שאקבל אותה,ואחי בלי לשאול ו/או לבקש לוקח אותה לימים שלמים ואפילו למספר ימים בלי לשאול אם מישהו אחר צריך אותה,והם לא מתנגדים לכך.אומנם אני 'טיפוס ביתי' ואיני יוצאת כל הזמן,אך יש פעמים שאני חייבת את המכונית לסידורים שונים ואפילו לביקור אצל חברה שגרה רחוק וכו',ולא תמיד נוח להודיע מספר ימים מראש אם צריכים משהו,וחוץ מזה כשהוא לוקח לעיתים את המכונית ליומיים שלושה יש לנו רק את מס' הפלפון שלו כדי להשיג אותו,ואם הוא סוגר אותו אז בכלל איננו יכולים להשיגו (כי הוא תמיד 'שומר בקנאות' על פרטיותו ואיננו יודעים על חייו כמעט שום דבר). הבעיה היא שכל פעם שאני מנסה להסביר לו ולהגיד לו שגם אני צריכה את המכונית, ושהמצב לא יכול להימשך כך,כי זו מכונית של כל המשפחה ולא פרטית שלו,הוא מיד 'מתנפל עליי' בצעקות,וקורא לי כינויי גנאי כמו:'טיפשה' וכו' ומנסה ע"י כך לסתום לי את הפה; והבעיה העיקרית היא שהוריי משום מה,מאפשרים לו להמשיך במצב זה ולא דורשים שיסע באוטובוסים או שיקנה לעצמו מכונית-אם הוא חייב,ורוב הזמן הם לוקחים את הצד שלו,והוא יוצא מרוצה מהמצב,ואותי זה מתסכל נורא,כי אף-אחד לא מבין אותי,אחי לא צריך להתאמץ למצוא עבודה ולרכוש בכוחות עצמו מכונית-שישלם עליה ביטוח וכו',ובכל-זאת יש לו מכונית פרטית משלו,ואני לעומת זאת מרגישה מוגבלת-לא ניידת בלי המכונית,ואם אני צריכה להגיע למקום רחוק(שחייבים מכונית) אני צריכה בד"כ לדחות זאת ואפילו לא לחשוב על כך,כנ"ל לגבי מציאת מקום עבודה רחוק. וזה בלי לחשוב על גורם נוסף שמפריע לי מאוד,והוא שהוא לכלכן ואצלו המכונית הקודמת שהיתה לו בעבר נראתה כמו 'מיזבלה',ולצערי הוא הפך גם את מכוניתנו לכזאת וגם ל'מחסן' של דברים שאינו יודע אם לזרוק או לשמור,וגם זה ממש נמאס עליי. מה עושים במצב מתסכל כזה?כי פשוט נמאס לי!!!!!! מכל העיניין הזה. בתודה מראש, מישהי

ידעתי שתישאל השאלה הזאת,שתמיד מביכה אותי,אך ציפיתי 'להתחמק' ממנה,אנחנו בגילאי 30+ (והוא גדול ממני במספר שנים),אך מה שחשוב לי לדעת זה מה עושים במצב זה,אם כרגע המצב הוא ששנינו לא עובדים,ולא יכולים להחזיק מכונית,אך הוא בכל-זאת לא נפגע מכך,היות ויש לו מכונית צמודה משלו, מה עושים? איך אשכנע את ההורים לא לתמוך בו כל-כך? בתודה מראש, מישהי