אשמה

ב-15 ליולי אחותי התאומה נהרגה בתאונת דרכים. ואני מרגישה מאד שזה קרה בגללי. בגלל קנאה שלי רדפתי אחריה כמו משוגעת עד שקפצה בלי לשים לב לכביש ו........ ומאז אני לא מצליחה לתפקד. ההורים ואף אחד לא יודע את הסיבה האמיתית. אני מסתגרת בתוך עצמי, לא מצליחה לדבר, מקיאה המון. אני מרגישה שהיא מסתכלת עלי וכועסת עלי מאוד. אני לא מסוגלת לבצע דברים שהיינו עושות ביחד. אנחנו בנות 17 ולמדנו באותה הכיתה. אני לא מסוגלת לחזור ללימודים. מאותו יום אני ממש תקועה . אפילו בחלומות שאני חולמת עליה, היא עדיין בורחת ממני כמו בפעם האחרונה ולא מוכנה לדבר איתי. היא כועסת עלי מאוד. ואני לא יכווווווולה יותר. אני אשמה אני טיפשה!!!!!!!!!!!!!!!!! ואני מתגעגעת ולא יכולה לחזור לעצמי. במשפחה כבר כמעט כולם שכחו אותה וחזרו לעבודה וללימודים. רק אני תקועה ולא מסוגלת!!!!!!!!!!!!! מה קורה לי????????????????????????.

שלום שירן, אני לא יודע מה קרה שם באמת, אך פיתחת תסמונת פוסט-טראומאטית מלווה באבל פתולוגי וכרוני. קשה לאבד אחות וקשה עוד יותר להרגיש שיש לך חלק בכך. לא נראה לי שבני משפחתך שכחו את אחותך, אלא הסתגלו למצב של האובדן. אחותך תמיד תישאר בליבך, וכנראה גם האירוע הטראומאטי, אך כרגע את זקוקה לעזרה ראשונה ואני ממליץ לך, קודם כל, לפנות לפסיכיאטר ולקבל טיפול תרופתי להקלת התחושות והסימפטומים הקשים. אני גם מפציר בך למצוא דרך, אם זה באמצעות מכתב או בשיחה, לפנות לבני משפחתך ולשתף אותם בהרגשותייך הקשות, לפחות לזה הקרוב לך ביותר מבחינה רגשית ולבקש את עזרתו בחיפוש אחר עזרה מקצועית מתאימה, פסיכיאטרית ופסיכולוגית. עדכני אותנו בקורות אותך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

אני לא מצליחה לדבר על זה עם בני המשפחה. אני מאד פוחדת מהתגובה וממה שזה יעשה להם. אני לא רוצה להרגיש אשמה בעוד אסון. אני מרגישה אשמה במה שהיה ומרגישה ששירז כועסת עלי מאד. השנה אפילו לא התחלתי ללמוד ואני מרגישה שכולם סביבי כועסים עלי שאני לא מצליחה לחזור לעצמי ולשגרה. אנחנו כתאומות תמיד היינו משלימות אחת את השניה ועכשיו אני מרגישה שאני רק חצי ולא יכולה לתפקד.במה שהיא הייתה חלשה אני הייתי חזקה וההפך. בדיבור אני הייתי החלשה והיא תמיד היתה שם בשביל לדבר איתי או במקומי. עכשיו אין מי שיעזור לי בדיבור. ואני כבר המון זמן שותקת.