בעיה

שלום לכולם בני בן ה13 הוא ילד טוב.הוא מצליח ברוב המקצועות בבית הספר אולם מתקשה במקצוע המתמטיקה.למעשה הוא בפיגור מאד משמעותי בחומר.כהורה מודגאג וכזה שמבין כי חשוב להצליח במקצוע הנל הפניתי אותו למורה פרטי הסמוך לאזור מגורינו.הוא החל ללכת אולם החליט כי אין זה עוזר לו וכרגע הוא מסרב להמשיך.כשאני מתרה בפניו שיאבד מזכויותיו(טיולים,שימוש במחשב וכיוב) הוא מעלה טענות בגין קיפוח מול אחיו הקטנים. כיצד עליי לפנות אליו?מה עליי לעשות כהורה מודאג המעונין לעזור לבנו לעלות על דרך המלך?כלפיו,אולי גם לבקש עזרה בביהס,? באיזו גישה עליי לפנות אל בני כדי להעביר לו את חשיבותהעיניין? האם עונשים מתונים שמטרתם לעצב התנהגות? אשמח לקבלת דרך פעולה. תודה מראש

שלום הורה, דווקא כמי שמטפל בבוגרים ומבוגרים, אני עד לנזקים שחינוך-יתר להישגיות עלולים לגרום. לא ראיתי מעודי אדם שפיתח הפרעה נפשית בגלל שבילדותו היה תלמיד גרוע במתמטיקה, אך ראיתי גם ראיתי בוגרים נוירוטיים, לא מאושרים, דיכאוניים וחרדתיים כתוצאה מכך שהוריהם לא קיבלו אותם כמות שהם, או קיבלו אותם "על תנאי", "בתנאי" שיהיו תלמידים טובים. כאשר בנך יחוש את החיסרון במתמטיקה, כי ירצה להתקבל לפקולטה שבה הדבר חשוב, היה סמוך ובטוח שיעשה את כל ההשלמות הדרושות בבוא העת, כי זה יהיה רצונו. הייתי ממליץ לך בכל פה להניח לבנך, לקבל אותו כמו שהוא, וכל עוד הוא אינו פוגע בזכויותיהם של אנשים אחרים בבית ומחוצה לו, תן לו לעשות ככל העולה על רוחו. לעומת זאת, טענותיו על קיפוח יחסית לאחיו בהחלט ראויות להתייחסות במסגרת טיפול משפחתי. רשימת מטפלים משפחתיים מוסמכים באזור מגוריך תוכל למצוא באתר האגודה הישראלית לטיפול במשפחה: http://www.mishpaha.org.il/ בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

תודה על תגובתך.התקבל הרושם הלא נכון.אין בביתינו חינוך להישגיו יתר.הילדים לומדים באווירה נעימה ויודעים שהם נאהבים ללא קשר להשיגיהם בלימודים.טענות על קיפוח מצידו מגיעות רק כאשר מתבקשת ממנו למלא מחויבות משפחתית או לימודית ואין לה שחר במערך המשפחתי ובחובות הכלליות שלו כבן כאח או כתלמיד. איני רואה כל סיבה,מדוע לא לבחון כיצד להתערב בשיקול הדעת של ילד בן 13 אשר מסיבות טבעיות מבקש להימנע ממקצוע שמקשה עליו אוולי פוגע בדימוי העצמי שלו בנהיגוד למקצועות אחרים בהם הוא מצליח.האם באמת עליי להזניח לחלוטין את הסיכוי לעזור לו להגיע לגיל 18 לא הצורלך בהשחמה של 5 שנים?האם באמת אין מקום און זמן בו על ההורה לקחת יוזמה ולהפעיל שיקול דעת נכון?בהכוונה ראויה?בהטלת מרות מתונה והחלטית? נראה לי שמיקדת הזרקור למקום מאד מסוים והתעלמת לגמרי מהתמונה הכללית אשמח לדעה נוספת ממך.

שלום הורה, יש הבדל בין להזניח ובין להניח לילדך. הבעתי את דעתי המקצועית ואתה מבקש שאשנה אותה כי אתה חושב אחרת. נדמה לי שהצורך שלך בשליטה גם בילדך וגם עליי אכן ראוי לדיון במסגרת טיפול משפחתי, כפי שהצעתי לך. כרגע נראה שאתה חרד לאבד את סמכותך ההורית על בנך והוא בטח מרגיש זאת. לדעתי, יש לדון במכלול היחסים במשפחה במסגרת ייעוץ משפחתי. מבחינתי, כמטפל, עדיף שבנך לא יזכור אותך כאב רודני מאשר שיידע מתמטיקה כאן ועכשיו, מקצוע שאולי לא יזדקק לו ואם כן, יוכל להשלימו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com