פערי מימוש פוטנציאל

שלום וברכה. נתברכתי במודעות עצמית לרוב, לטוב ולרע ולכן אכתוב על עצמי בדיוק ובפירוט את כשרונותיי ואת עקבי האכילס שלי, במטרה שע"י התיאור שאתן תוכל ליעץ ולהכווין. תודה. אז ככה, מאז ומתמיד בניגוד לחברותי (חלקן פעילות וחבר'המניות מגיל צעיר, אחרות ביתיות ולאו דווקא כאלו שנחשבות לאיכותיות דווקא) אני הייתי ילדה חכמה ותולעת ספרים, דיי אחת כזו שיושבת בבית לבד וקוראת ספרים להנאתה. לימים נחשבתי כנראה למישי איכותית, אשת שיחה, מישהי מאד מעורה באקטואליה ובנעשה בעלת תואר וידע שכולם מתפעלים ממנה עם כניסתה אל החדר, אולם כנראה שעדיין נשארה בי מהילדה הזו, החולמנות, הנטייה לפסיביות, לבטלנות. אני, כמו בעלת אופי של סופרת הנוטה לחלום בהקיץ, לא מעריכה מושגים כמו כסף, השגיות ועשייה. בכל מה שקשור לחיי חברה (חברים של אחה"צ) מספקים, כל מה שחשוב למיצוי עצמי ולמעש (מציאת עבודה, חבר) אפשר לדבר על פער ענקי בין הפוטנציאל עליו כולם מעידים לבין המציאות בפועל... המצב הנוכחי בו אני אחרי תואר כללי וללא עבודה- וחיי המציאות בהם צריך להתמודד- מסב לי תסכול רב. אני חוששת שכל מה שקשור לחיפוש, לתכ'לס, לזרימה וכישורי חיים לא כ"כ מתחבר אליי ואני פסיבית וצריכה הדרכה. כל הקטע של "את כ"כ נפלאה ומוכשרת, שנונה רהוטה" וכו'- לא ממש מועיל לי במצבי! אפילו עם בחור, אין לי בעיה להרשים בדייטים הראשונים אך מה שקשור לתחזוק הקשר, לדברים הקטנים אותם לא לומדים- זה בעייתי מבחינתי. מה עושים?!

שלום ש, מניסיוני, מאחורי פער משמעותי בין הפוטנציאל למימושו מסתתר איפה שהוא דימוי עצמי נמוך. במילים אחרות, כל עוד הפוטנציאל נשאר בלתי ממומש אין צורך להעמידו במבחן המציאות. אפשר, למשל, להקסים בחורים בפגישות הראשונות, אך להימנע מקשר עמוק יותר, שבו את תלויה הרבה יותר בצד השני ובמהלכו מתגלים הצדדים הפחות ייצוגיים שלך. לצערי, אינני מכיר קיצורי דרך בעניין הזה ואני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינאמית כדי לגעת, עם כל הכאב שבדבר, בדימוי העצמי הנמוך, שאולי חלקו אינו מודע לך, כי את נמנעת מלהעמיד את הפוטנציאל במבחן המציאות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com