התלבטות של 4 שנים

האמת היא שכבר שני עובדים סוצילים שהם נגד טיפול תרופתי אומרים לי כל הזמן שאני לא צריכה ללכת לפסיכיאטר בעוד שאני חושבת שכן שאלתי היא האם כדאי לנסות קודם טיפול התנהגותי קוגנתיבי ואז אולי תרופתי? באחת מישאלותי הקודמות כתבתי שאני מרגישה בתוך הבית כלא של עצמי והמלצתה לי על תרופתי, אחד העובדים סוצילים שאני מכירה אמר שרק אם היה לי קשה לדבר בטיפול מרוב דיכאון אז הוא היה ממליץ על תרופתי, הבעיה שאני מרגישה שאין לי מוטיבציה בדברים אחרים וחוץ מיזה אז בטיפול אני מדברת אבל כשאני בתוך אנשים אני שותקת ומיסתגרת בתוך עצמי אני גם מרגישה שאני כל הזמן בתוך הבועה שלי ומיתענינת רק בעצמי גם יש לי כל הזמן מחשבות כפיתיות בכל מה שקשור לעצמי אם אני מכוערת, טיפשה, לא רצויה ,לא מצליחה בחברה ,הכי טפוקה במישפחה, חסכים באהבה ,חסכים בחברה ,לא יוצלחת, לא מפסיקה לחשוב על ניתוחים פלסתיים,וגם ישלי שני בעיות כפיתיות שמשאני זוכרת את עצמי היתי פוצעת את עצמי בתוך הפה בכונה ומורידה לעצמי דם כשהיתי בת 5 או6 היתי ממש סובלת מפצעים כואבים בביפנים של הפה אם השנים זה התמתן אבל הדיין קיים וכבר שנים שאני מחטטת בחצקונים ומורידה לעצמי דם גם היתה לי תקופה בארך יותר משנה שחיטטי בפצע אם פינצתה והיתי מורידה לעצמי דם היום התגברתי על זה אך הדיין יש לי פחד שזה יחזור על עצמו בקיצור מה אתה מציעה להתחיל טיפול תרופתי או קודם ליראות אם הקוגנתיבי התנהגותי עוזר?

שלום קרן, לפי תיאורייך, טיפול תרופתי עשוי לקדם מאוד את הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי. אני קצת מפקפק בסיכויי הטיפול להצליח ללא ליווי של טיפול תרופתי, לפחות למשך מספר חודשים ראשונים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

סוף סוף מישהוא אחר אומר אחרת זוהיא גם הרגשתי ניראה שממש קשה לי לבצע את הצעד אם אין מישהו סמכותי שמאשר לי תודה

סוף סוף מישהוא אחר אומר אחרת זוהיא גם הרגשתי ניראה שממש קשה לי לבצע את הצעד אם אין מישהו סמכותי שמאשר לי שמחה שחזרתה אלינו מה שלומך? אני מקוה שמצבך הגופני והריגשי בסדר אחרי הכל תאונה לא?!