נימאס לי כבר מהחיים האלה

שלום לפני 3 שנים חליתי בלוקמיה וטופלתי בטיפול י כימותרפיה שגרמה לנסיגת המחלה(וחבל-כך אני מרגיש כעת). מאז חיי אינם חיים,אני כל הזמן מחליף תרופות (בהמלצת רופאים שהם כמובן יודעים הכל הכי טוב..).חודש לאחר ששבתי לעבודה והבייתה מהאישפוז בגין הלוקמיה,התחלתי להרגיש תחושות דיכאוניות והפסקתי לתפקד כרגיל,הן בעבודה(הייתי "מבריז" חופשי) והן בביית(כגון,להתחמק מלקחת את הילד הקטן לגן ו/או אי -עשייה של שאר החובות שהיו מוטלות עלי).לתקופה של כ-14 חודשים הייתי מאוזןעם טיפול ברסיטל 40 מ"ג ליום והרופאים חושבים שהייתי אז במאניה.ואז,עקב עלייה במישקל וקשיים בתפקוד מיני החלטתי שצריך לעשות משהו.פניתי לרופאת המשפחה, שהמליצה לי על פרוזק.מס' ימים לאחר נטילתו,התחלתי להשתולל בביית ולא ללכת לעבודה,הייתי פשוט יללן ובלתי ניסבל.החלפתי לציפרלקס וגם זה לא עזר.הלכתי פעמיים לפסיכיאטר ידוע שגבה סכום גבוה על כל ביקור והוא אמר לי שמבחינתו אין מניעה לחזור ל"רסיטל" ,אבל זה כמו פיאט מול מרצדס(הכוונה לציפרלקס).עקב כל הבלגן הזה,אישתי עזבה אותי ואושפזתי לשנה במחלקה סגורה בבי"ח פסיכיאטריכשגם שם כל כמה שבועות/חודשים "מנסים על השפן" תרופות אחרות ו/או יותר טובות.(גם) שם ניסיתי(כן,בבית החולים) להתאבד מס' פעמים ותמיד תפסו אותי - וחבל לצערי באותה תקופה גם הפסקתי את תקפקיד הרגיל בעבודה,תפקיד שנילוו אליו הטבות כגון רכב,נסיעות לכנסים בחו"ל וכו'. ).מאז חיי אינם חיי.הלכתי לאין ספור מתקשרים,אסטרולוגים,נומרולוגים ו"להבדיל" פסיכיאטריים ו/או כל מיני מומחים בתחומים שונים ומגוונים ומאומה לא היטיב את מצבי ,אלא רק את מצבם הכלכלי של אלו שפניתי אליהם.. .איבדתי את הקשר שלי עם הילדים(בהיעדר קשר עם אישתי הם לא שויים,את חיי ה"קודמים" ואיני יכול להשיבם.יש רצון ללכת לישון ולא להתעורר.ההורים שלי כבר עייפו ממני ואינם מסוגלים להבין אותי ו/או לעזוב אותי לנפשי.אבא שלי אפילו אמר לי שאם אפנה לתוכניות טלויזייה בענייני הוא ינתק איתי קשר והוא בהחלט מתכוון לזה.אמא שלי פשוט אומרת לי ש"אתה לא רוצה" ואבא עוד מוסיף ש"אתה פשוט עצלן". מה ללעשות ?אילו עצות אתם נותניםך לי ? אני משווע לעזרה/תמיכה/סיוע בדחיפות ובאהבה רבה נא הוכיחו לי כי יש לי פתרון.כל מה שאני רוצה (ואני יודע שכעת זה לא ריאלי)זה לשוב הבייתה ולמה שהייתי קודם-איך עושים את זה?? (הודעה זו נערכה ע"י מנהל הפורום והושמטו ממנה שמו של הפסיכיאטר, המחיר שגבה ומספר הטלפון של הגולש).

שלום נועם, אני חש את המצוקה הקשה שלך. להתרשמותי, כמו שקורה במקרים רבים, המחלה הפיזיולוגית (שבמקרה שלך היא כבדת משקל בפני עצמה) עוררה כנראה פוטנציאל רדום להפרעה נפשית, אשר לפי דיווחיך טופלה בצורה הטובה ביותר האפשרית, כולל הפסיכיאטר שהזכרת (ומטעמים מובנים לא נוכל לפרסם את שמו), ביה"ח שציינת, לרבות הטיפול במחלקה סגורה, והניסיון להתאים לך טיפול תרופתי. בבתי חולים פסיכיאטריים, ועוד יותר במחלקות סגורות, יש הזדמנות לנסות הרבה יותר תרופות, לא מתוך התייחסות אל אנשים כאל שפני ניסיונות, אלא משום שהתאמת תרופה היא מאוד אינדיבידואלית (כמו שאתה יכול להבין מההשפעות המזיקות שהיו לחלק מהתרופות עליך). כמו שאתה מבין, למחלקה הסגורה הייתה גם חשיבות רבה להגן עליך מפני עצמך. טוב שאתה כותב את המילה "להבדיל" כשאתה מספר על ניסיונותיך לפנות לאסטרולוגים, נומרולוגים וכד' - זה גורם לי לחשוב שאתה עדיין מקווה שפסיכיאטרים הם לפחות יותר רציונאליים בהתייחסותם ומעודד שאתה חושב כך. אני מבין את הכעס העצום שיש בך על כל האובדנים בעקבות הסרטן והדיכאון. אלה אכן אובדנים קשים מאוד. כמו שאתה מתאר את מצבך, לא נותר לי אלא להמליץ לך בחום להתמיד בטיפול ובשיקום במסגרת הטיפולית בה אושפזת ולשתף פעולה עם הניסיונות לעזור לך. אני יודע שדרושה סבלנות רבה, כנראה עם חלק מהדברים כבר השלמת, עם חלק תיאלץ להשלים וחלק בהחלט ניתן לשינוי עם סבלנות רבה מצדך, עם תקווה, מצד אחד וציפיות מציאותיות, מצד שני. נסה לא לחשוב על "כל החיים" שלך, אלא לחשוב איך לעבור את היום הבא עם מה שפחות סבל. חשוב בקטן. חשוב ביחידות קטנות. ואנחנו תמיד כאן כדי להקשיב ובמידת האפשר, לייעץ ולעזור. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com