משהו אחרון ודי
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אני לא מצליחה לישון כבר כמה זמן, וכל מיני דברים עולים לי לראש, אין לי כל כל עם מי לדבר בשעות האלה אז אני כותבת כאן, אולי זה חצוף מצדי? אז בקצרה על מה שחשבתי(על עצמי, איזו אגוצנטריות בשעת לילה, כמו תמיד בלילה, חושבים רק על עצמנו, ביחוד אחרי כמה כוסיות של ג'וני אדום, למרות שזה בטח לא נשמע כל כך אמין, אני בכל זאת הגעתי לאתר, כתבתי ואפילו פתחתי סוגריים). הייתי בת שמונה והוא היה בן 19, האמת? אני פיתיתי אותו, תמיד הייתי מניפולטיבית (או פרובוקטורית אם תרצו), אני לא תרגיל בפסיכולוגיה לסטודנטים שנה א, ואני לא בהכחשה, אני הובלתי לזה, ואני גם לוקחת את האחריות למה שקרה. הוא התאבד, (אני לא סיפרתי לאף אחד מעולם אז אני לא חושבת שאני אשמה בכך), הוא היה ילד מתוסבך, וגם אני הייתי, אז לחשוב שאני הקורבן? הוא זה שנשא בתוצאות בסופו של דבר, לא אני. אז למה לאחר כל כך הרבה שנים (14 ליתר דיוק), אני מספרת על המקרה הזה בחופשיות מתירנית כמעט לכולם ועוד כדרך אגב, כאילו שאין בכך כלום? הרי אין לי את הזכות לעשות את זה, הוא מת!, ולי מה אכפת, עברו שנים, ואני בסדר, עדיין מניפולטיבית ושקרנית כשהייתי ילדה. אבל הוא בורח לי, לכולם. אני מרגישה יותר ויותר אשמה כל יום, ואני לא מצליחה לעצור את עצמי, ואז בלילה, אני פוחדת שהוא יחזור, וישאל אותי למה אני בוגדת בו ככה. אין לי כוח לזה אני כבר עייפה מעצמי, אפילו אני כבר לא יודעת מתי להאמין לי, פגשת אי פעם ילדה בת שמונה, שיודעת לפתות?
שלום אנה, אם את אותה אנה שלא מסוגלת להתאהב בגיל 22, הסיפור שגוללת ללא ספק שופך אור אחר על קשייך לממש קשר. את מתארת אורח חיים מאוד יוצא דופן ומצוקתי לגבי בחורה בגילך. המון אשמה, נדודי שינה, צריכת אלכוהול וצורך עצום לחלוק זאת עם העולם, או במילים אחרות, להציג את עצמך באופן שעלול לעורר רתיעה. בהחלט הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ מקצועי כדי לעבד את החוויה הקשה שאת סוחבת שנים ולעמת אותך עם האמצעים בהם את נוקטת כדי להימלט מהמציאות הכואבת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com
ומה איתו? הוא זה שמת, אני לא רוצה להתחסד, אבל אני לא ארגיש שזה יהיה הוגן כלפיו(או זכרו בעצם), ללכת ל"ייעוץ".
שלום אנה, הוא זה שמת אך את זו שסובלת ממותו ולכן זכותך המלאה לפנות לקבל עזרה, בין היתר, כדי להתמודד טוב יותר עם מותו. אין כאן שום דבר לא הוגן כלפיו. אחרי הכול, את לא הולכת לכייף אלא להיות מטופלת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com