מה לעשות?

אני בת 22 (לא דתייה) ועדיין לא היה לי שום מגע (לא חיבוק/נשיקה/ריקוד-כלום!) עם גברים (או נשים - לא שהיתי מעוניינת). ברור לי שהעובדה שגדלתי ללא נוכחות גברית בחיי (אין לי אב/דוד/סבא/רחוק משפחה) כנראה קשורה וכי למעשה לא היה לי מודל לחיקוי של זוגיות כך למבחינתי זה כמו אגדה (דבר ששמעתי עליו אך לא ראיתי מעולם). אם כך מה עליי לעשות? להמשיך לחכות מעצמו משהו יקרה? או שכבר ניתן לחפש עזרה פסיכולוגית או מה ? ואם לא ממתי אוכל להתחיל לדאוג? יש לציין כי אני רוצה למצוא בן זוג להתחתן ולהקים משפחה (אך מאוד חוששת, חסרת ביטחון עצמי ד לפחד לצאת לרחובות לפעמים ובטח של בוטחת באיש ולא בזרים- תמיד הופחדתי על כך וזה נשאר). כמו כן: יש לי מס' בעיות שאיני בטוחה אם בכלל עליי לפנות ולי (לר.משפחה שיפנה לפסיכולוג או למי). יש לי חרדות ללא סיבה נראית לעין (מעבר להפחדות קיצוניות מצד אימי ולמצב בארץ) אני מפחדת משהיה מחוץ לבית (ברחוב בעבודה ותחבורה בלימודים) שמע יתרחשו כל התרחישים השליליים האפשריים. אני מאוד רגישה לכל שנודע לי שקרה,בין אם מקורב אליי או לא. עד כדי כך שלמשל העובדה שאחי שבר את ידו לפני מעל 5 שנים רודפת אותי ואני כל הזמן מדמיינת את אותה התמונה שראיתי. וגם תרחישים שלא קרו למשל שמישהו מקורב לי נופל במדרגות (כל פעם שאני יודעת שהוא עומד לרדת בהן). דבר זה פוגם מ אוד בתפקודי ובמצבי החברתי כי אני נמנעת מיציאות ותמיד מצוברחת בגלל החששות. כמו כן יש לי כאבים פיזיים (צוואר וגב בכלל עקמת ובטן בגלל אלרגיות) דבר המגביר את הלחץ והמטח ועייפות מצטברית, ובאם יעלה הצורך איני בטוחה כי אוכל להשתמש בתרופות בתחום בגלל הרגישות במע' העיכול (כמו כן בגלל כל זה איני מצליחה לשמור על שינה מאוזנת כי אני לאנרדמת ולכן לא מצליחה לקום, אני מטיילת כי מפחדת לבד ועייפה, ועל תזונה לא מצליחה לשמור כי יש לי בעיה שאני מפצה באוכל כשאני חרדה או מדוכאת- שזהה תמיד). תודה מראש

שלום אורלי, אם החשש היחיד שלך בגיל 22 היה שלא תמצאי בחור כלבבך, אולי לא הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול, אך ניכר שחשש זה הוא חלק ממערכת רחבה הרבה יותר של דאגנות, פחדים וחרדות (Generalized Anxiety Disorder) ודאגות על כל דבר אפשרי ובלתי-אפשרי, שלא נותנות לך מנוח. המלצתי היא על טיפול משולב, תרופתי ופסיכולוגי. טיפול תרופתי יכול להפחית את הדאגנות המתמדת שלך תוך זמן קצר יחסית ויאפשר התייחסות מעמיקה יותר לקשייך במסגרת הטיפול הפסיכולוגי. אם זה מבהיל אותך מאוד (שלא בצדק) פני קודם לטיפול הפסיכולוגי. אם מדובר בטיפול בשירות הציבורי, את אכן צריכה לפנות קודם כל לרופא המשפחה שיפנה אותך לפסיכיאטר לצורך קבלת טיפול תרופתי ולקבל הפניה לטיפול הפסיכולוגי. אם את מחליטה לפנות תחילה רק לטיפול פסיכולוגי ויש לך ביטוח מושלם, תוכלי לבחור מטפל מתוך רשימת המטפלים המוצעים בהסדר של קופ"ח במחיר מסובסד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com