לא מסוגלת להחליט ולפעול

ד"ר גידי שלום רב, אני בת 45 נשואה ואם לשני בוגרים 25, 19. על-מנת לקצר, אציין כי אני רואה את עצמי במכתבה של הילה אלא שמעבר לכך שכל השנים לא ראיתי את עצמי, למרות שכל חיי עבדתי והרמתי פרויקטים, למדתי והתפתחתי כנגד כל הסיכויים לצד בעל שתלטן ומעניש. חיי הזוגיים כמעט מראשיתם היו מלאי דפוסי התנהגות שליליים מצד שנינו. אני נחשבתי לאשה חזקה, יוזמת הרוח של המשפחה. עוזרת לכולם, מארחת את כולם, מטפלת בכולם ושוכחת מה טוב לי. בדיעבד, אני יודעת ששיחקתי בהצגה של חיי. הסתרתי מהסביבה את העונשים של בעלי שהתבטאו בבורגזים ממושכים של 3 חודשים חצי שנה ואפילו פעם חיינו בשני חדרים נפרדים למשך שנה. תפסתי את בעלי בוגד בי, עזבתי מקום עבודה בן 15 שנה ובאתי להיות כלב שמירה שלו בעסק. זו היתה ההיכרות הראשונה שלי עם הדיכאון וההתמוטטות. אז ילדיי היו קטנים ולא היה לי אומץ. העסק קרס, החובות הגיעו, מכרנו את הבית ושוב חשדתי שמשהו איתו לא כשורה. יוצא בערב לדבר בטלפון. כמובן שהוא הכחיש ואני הרגשתי איך עולמי שוב מתמוטט עלי. לאחר שמכרנו את הבית וכיסינו את החובות והמשכנתא, ילדיי בגרו ויצאו מהבית, הרגשתי שהכושי עשה את שלו והכושי יכול ללכת. גם הפעם הפסדתי עבודה יוקרתית ומכובדת בגלל המעקבים אחריו. היום אנו גרים בדירת שכירות 50 מ"ר, אני מובטלת ואיני מוצאת טעם וכוח לחיי. הוא חזר לעבוד עם השותף לשעבר ונהנה מהחיים, אוכל, מתלבש צוחק ושמח ואני שהייתי הרוח החיה בבית הפכתי לאשה כבויה, צל של עצמי. פניתי לפסיכולוג שאומר שאני יודעת שהכתובת על הקיר מזה שנים ועכשיו אני יכולה לצאת. יש לי הסכם ממון ממומש והסכם פשרה לשלום בית שאומר מזונות ותשלום שכ"ד ע"י בעלי. ואני מרגישה מרומה. בעלי הפך לחזק ועושה לי מניפולציות שהוא לא רוצה ללכת אלא אם לא טוב לי הדלת פתוחה. אני מרגישה דחויה, הוא מסתיר ממני דברים. הוא אינו מכניס את משכורתו ולא רוצה לשלם עבורי דברים. הוא יוזם ברוגזים בטענה שאני מקללת אותו. לאורך השנים של הברוגז, הדימוי העצמי שלי נפגע, הנשיות, למרות שאני נראית טוב אבל הההרגשה, הבטחון שלי שואף היום לאפס, דווקא בזמן קריטי שאני צריכה לאסוף את עצמי ולשקם את חיי. אני לא מבינה למה אני נתלית בו היום? כל השנים הייתי עצמאית והיום אני מרגישה שלא אוכל לחיות בלעדיו. כל היום אני בוכה, לא יוצאת מהבית איבדתי את שמחת החיים ואני נוטה לחשוב שאין טעם. גם אם אנהג לפי התנאים שלו: רק אני קובע, תביאי את הכסף שלך, תהיי בשקט לא רוצה לשמוע כלום. אני לא יכולה להשלים עם המצב הזה. בלבי ובקול אני אומרת שאף אחד לא יעשה ממני סמרטוט רצפה, אבל בפועל אני כזאת. אני מרגישה שאני חייבת לצאת, אך אני פוחדת, שלא אוכל להמשיך לבד לחיות בלעדיו. למרות שכאילו גם היום אני לבד, הוא לא מעונין לבלות איתי ולדבר איתי. אני ממשיכה ללכת לשיחות, אך אני יודעת שזה חזק ממני, ההחלטה היא אך ורק שלי וקשה לי להחליט. יש בו גם איכויות , אני מתמלאה בקינאה, במחשבות על מה יהיה, אני לא מסוגלת להמשיך ולחיות עם החשדות. הוא אינו מעונין לשתף פעולה בהמצאת פלט שיחות הוא רק נשבע שאין לו כלום ואני מדמיינת וחולת נפש. הוא הגבר של חיי הראשון וכנראה האחרון. אנא עזור לי , מאיפה מתחילים איך מארגנים את החיים מחדש? תודה גילי

שלום גילי, קראתי את פנייתך בתשומת-לב רבה, אך עם כל הרצון לעזור לא הייתי יכול לתת לך עיצה טובה יותר מאשר לפנות לטיפול פסיכולוגי, דבר שכבר עשית. אינני יודע כמה זמן ובאיזו גישה את מטופלת, אך אם את מרגישה שיש לך קשר טוב עם המטפל, המשיכי. במצב שבו אדם כבר נמצא בטיפול, הייעוץ באינטרנט (שבאופן כללי מוגבל מאוד) הוא חסר ערך, כי המטפל שלך מכיר אותך היטב ואתם נמצאים באמצעי תהליך טיפולי, שחבל לקלקל אותו ע"י עיצה כזו או אחרת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com