בדידות

שלום לפסיכולוגים ! אני נמצא בטיפול נפשי 3 חודשים בשיטה דינאמית. אחת הסיבות שהחלטתי לפנות לטיפול היא תחושת הבדידות. אני מרגיש מאוד לבד גם בטיפול. שוחחתי על כך עם המטפלת וגם היא מודעת לכך ומרגישה שאני לבד בטיפול. האם היא היתה אמורה להפיג את תחושת הבדידות שאני חש? אנא דעתכם והמלצתכם ?

שלום רועי, ישנם סוגים שונים של בדידות ודרך ההתמודדות עם כל אחד מהם שונה: http://giditherapy.com/laa.html בלי לדעת את פרטי המקרה, קשה לי להאמין שפגישה שבועית עם מטפל יכולה להפיג איזו שהיא בדידות באופן משמעותי. נדמה לי שהבדידות שאתה חש עם המטפלת עשויה להיות תוצאה של הרגשה שהיא אינה מבינה אותך מספיק טוב. הייתי נותן לקשר ביניכם הזדמנות של עוד כ-3 חודשים כדי לבדוק האם זו רק שאלה של זמן או שמא כדאי לתת הזדמנות למטפל אחר. אדגיש שאין בהמלצה זו כדי לפקפק בכישוריה המקצועיים של המטפלת. מטפלים שונים מתאימים למטופלים שונים וכמו שכתבתי כאן לעיתים קרובות, מדובר בסוג של "שידוך". בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

שלום גידי, נדמה לי שינה כימיה טובה אך מנגד תחושת בדידות.היתכן? האם דבר זה יכול להצביע אולי על קשרים אחרים בו אני חש את הרגשת הבדידות? האם זה בהכרח קשור לפסיכולגית, כפי שאתה אומר או שמא אלי?כיצד ניתן לדעת? רק אם אחכה 3 חודשים אז אדע? הבנתי שבטיפול פסיכולוגי אמורים להרגיש תחושה של "ביחד", כלומר שהפסיכולוגית יחד איתי ומסייעת לי. אך לעת עתה אני כלל לא מרגיש זאת. ואם זה יכול לסייע אז אני מקטלג את עצמי ל:בדידות "מצבית", ע"פ המאמר. תודה על הכל

אפשר בכלל להתגבר על הבדידות\בידוד\הרגשת ניכור? האם אפשר בכלל להגיע למצב של שינוי ומאדם בודד להיות אדם חברתי יותר, עם חברים ונינוחות ויכולת ליצירת קשרים בין-אישיים?

שלום טייגר, השאלה הקצרה שלך היא, למעשה, מורכבת מאוד. אפשר, אך הדבר תלוי במספר גורמים. אתייחס לשניים שאני רואה אותם כעיקריים. ראשית, מופנמות היא תכונה מולדת, אך היא ניתנת לשינוי, או לפחות למיתון, ע"י טיפול קבוצתי ובעיקר סדנאות להתמודדות עם חרדה חברתית, סדנאות לתקשורת בין-אישית וסדנאות לאסרטיביות (בחירת הסדנא תלויה באופי הקשיים של האדם המופנם). דבר שני, לא פחות חשוב, הוא המוטיבציה להשתנות. כאן, לצערנו, ככל שהמצוקה מהבדידות גדולה יותר, המוטיבציה לשינוי גבוהה יותר וכך גם הסיכויים לשינוי. עם כל הקושי שבבדידות, ניתן לתאר אותה (בהשראת המלחמה האחרונה) כ"מרחב מוגן", שבו יש לאדם שליטה מלאה על מה שקורה והוא לא צריך להיות תלוי באף אחד. יחסים בין-אישיים מכל סוג מערבים בהכרח מידה מסוימת של תלות (הדדית). הואיל ואתה מזכיר בדידות וניכור בנשימה אחת, אני תוהה עד כמה המרחב שלך כבר מוגן, או במילים אחרות, עד כמה אתה אמביוולנטי כלפי הרצון שלך בשינוי, על כל הוויתורים הכרוכים בכך. גם הדיסתימיה של היא מקום לא כל כך חביב אך מוכר ובטוח. שם אתה יכול לנווט את העניינים בלי להיות תלוי באיש. הנה, יש לך קצה של חוט ממה להתחיל את הפסיכותרפיה שלך... בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com