העדפת טיפול פסיכודינאמי

לד"ר גידי שלום. למרות שלדבריך אתה נוקט בדר"כ בשיטת טיפול פסיכודינאמית, האם תוכל מתוך כנות מקצועית(שאני מזהה אצלך, ברוב הערכה) להצביע על מקרים בהם ניתן לעקוף את הזכרונות המודחקים, באמצעות שיטות טיפול פחות חודרניות, ובסופו של דבר לנהל חיים שלמים שאינם מופרעים ע"י הבעיות הרדומות. כלומר אולי תוכל לאפיין מעט היכן חיוני או לא חיוני לעבור טיפול פסיכודינאמי /פסיכואנליטי. אודה לך אם תפנה אותי למאמר או ספר בעברית בנושא זה. הרבה תודה. איל.

שלום אייל, אני בהחלט משתמש גם בשיטות התנהגותיות-קוגניטיביות ואקזיסטנציאליסטיות והומאניסטיות. במצבי דיכאון אקוטי, למשל, מאוד לא מומלץ להתחיל בטיפול פסיכודינאמי פולשני, כי הנבירה והחיטוט העצמי רק מגבירים את הדיכאון וטיפול התנהגותי-קוגניטיבי עדיף הרבה יותר. הבעיה היא שהטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי דורש השקעה רבה מצד המטופל, כולל שיעורי בית רבים מחוץ לשעות הטיפוליות, ולא תמיד אדם בדיכאון יכול או מוכן לכך. לכן מקובל לשלב טיפול תרופתי שתוך מספר שבועות מספק לאדם אנרגייה לשתף פעולה בטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי. אף גישה אינה מושלמת. יש לקחת בחשבון גם את סוג הבעיה, גם את האישיות של האדם וגם את העדפותיו האישיות בקשר לגישה הטיפולית. יש אנשים שבפירוש רוצים טיפול קצר ונמנעים מלהסתכל אל תוך עצמם ויש אנשים שאם לא יגעו בילדותם ובעברם, לא יחושו שהם נמצאים בטיפול. בכל מקרה, מניסיוני, גם בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי "נקי", כאשר האדם נדרש להעלות את המחשבות האוטומאטיות המפריעות לו ואת הרגשות הנלווים להם, הטיפול לא יהיה שלם בלי איזו שהיא התייחסות לעבר כי החומר עולה גם בטיפול הקוגניטיבי. למי מתאימות הגישות השונות? תוכל לקרוא על כך בקישור הבא: http://giditherapy.com/faq/faq3.html אם אתה רוצה להכיר את ההשלכות הטיפוליות של התיאוריות השונות, אני מציע לך לקרוא את יחידות 2, 3 ו-4 בקורס "אישיות: תיאוריה ומחקר" בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com