דיכאון

שלום לפני חצי שנה עשיתי ניתוחצ קוסמטי בפנים, עקב חוסר סבלנותי וטעות תיקון של המנתח לאחר הניתוח הכניס אותי לחרדות ולאחר מכן לדיכאון וכל זה נבע מרגשי אשם התחלתי לשות חשבונות נפש על כל מה שלא עשיתי בסדר במהלך העבר וכך נוצר מצב של נבירה אובססיביבת בעבר וקישרתי כל דבר לניתוח, בני משפחתי אמרו שהכל בסדר ואין סיבה ללחץ, אך אני המשכתי ולא שמעתי לאף אחד, וכל תקופה של בכי שהעברתי באה תקופה של רגשי אשם על למה בכיתי וכך לצעיר עברו 7 חודשים. חודשיים לאחר המשבר בלחץ משפחה התחלתי בטיפול תרופתי שנכשל עברתי לרופא אחר אך לאחר 2 תרופות נוספות שניסתי אני עדיין בדיכאון וחרדות בוכה הרבה. ואף אחד לא מבין למה? ואני פשוט מצטערת שלא שמעתי ללכולם והיגעתי למצב זה וכך חוזר המעגל לא שומעת לא עוצרת ואחר כך מצטערת על כך ובוכה גרמתי סבל רב למשפחתי עד היום לא הייתי בטיפול פסיכולוגי מאחר ואני יודעת ממה נובע הדיכאון ואין לי כח להיות שנים בטיפול - מה הוא כבר יכול להגיד לי שלא נאמר. היום אני מרגישה שהרחקתי לכת והגזמתי וסתם הפסדתי חצי שנה מחיי בבכי ובאיזה דוגמא אני מהווה לבני משפחתי , שהייתי המשענת של ילדי וזה עושה לי עוד יותר רע מאחר ובכללי לא הייתה סיבה להיכנס למצב כזה.כי באם הייתי סובלניתת ומחייכת ושומעת לסובבים היום גם הייתי ניראית נפלא וגם ללא טיפול. השאלה לאחר תקופה כל כך ארוכה ומאחר ואני יודעת למה אני במצב כזה. האם טיפול פסיכולוגי יעזור ואיזה? חיטוט בעבר ובמה שקרה לא יעזור כי את זה אני עושה יום יום וזה גרוע. לדוגמא אתמןל בכיתי על הזדמנויות שפיספסתי לפני 4 שנים הבכי לא טוב לבריאות ולמראה. ולי המראה פעם היה מאוד חשוב אני כל הזמן פסימית מדוע אני עושה זאת? בעלי אומר שאני מאזוכיסטית.וכל בני המשפחה הרחוקה והקרובה נואשות. איך יוצאים ממצ בזה? בתודה איך מתגברים על רגשי האשם איך עושים ס

שלום אורנה, ניתוח קוסמטי הוא אכן טריגר משמעותי ביותר להתפרצות דיכאון ולצערי, בתעשיית הניתוחים הפלסטיים המשגשגת לא מספיק מנתחים עוצרים לפני הניתוח כדי לבדוק אם הציפיות של המועמד לניתוח ריאליות ולא מפנים אותו להערכה פסיכולוגית. לעיתים קרובות, "נוח" למטופל להתמקד באיזה פגם קוסמטי (אמיתי או מדומה) ולהלביש עליו את כל מצוקותיו ואחרי הניתוח פורץ הדיכאון הגדול. עוד על כך תוכלי לקרוא במאמר הקצר הבא: http://www.giditherapy.com/plastic.html. נכון לעכשיו, כשהניתוח כבר נערך, אני מציע לך לא לייסר את עצמך וגם לא הייתי ממליץ בשלב זה על טיפול פסיכודינאמי המעודד חיטוט עצמי שאינו בריא למצב דיכאוני אקוטי. בהחלט הייתי ממליץ לך על שילוב של טיפול תרופתי נוגד דיכאון וטיפול קוגניטיבי, שאינו מחייב נבירה בעבר, מתמקד ב"כאן ועכשיו" ויחד עם טיפול תרופתי, נותן תוצאות מהירות יחסית. בהמשך אפשר יהיה לשקול טיפול פסיכולוגי פסיכודינאמי. על הגישות הטיפוליות השונות תוכלי לקרוא כאן: http://www.giditherapy.com/faq/faq2.html http://www.giditherapy.com/faq/faq3.html בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

שלום דר' זה היה טוב באם הייתי עושה זאת מיד בהתחלה כמו שבעלי ומשפחתו התחננו וכן ילדי, אבל אני התמקדתי בי והוספתי לי הרבהנ מעגלים רגשיים מאז חצי שנה השל נבירה אישית בעבר, האשמות והעמסה של בעיות על ילדים ובעל שהם לא אשמים במאום. אז היום אני חושבת למה לא עשיתי כך וזה יותר קשה כי אני נמצאת במין מעגל כזה. הכי פשוט וקל היה בתחילה לקבל מה קרה ולהתמקד בעשייה, אך לא עשיתי זאת והיום רגשות האשם גדולים שלא נדבר על הסבל שאני עברתי בכי חרדות , אנשים על מוות לא בוכים חצי שנה מה שגם פגע בניתוח ,לא הגיוני מה שעשיתי הייתי צריכה לשמור על הקיים ולקבל את שקרה. אז איך מתגברים על כך לאחר כל כך הרבה זמן ועשיית כל מה שלא היה צריך לעשות. כמו כן עד היום יש לי חרדות ובכי למרות טיפולים תרופתיים איך אני יוצאת ממעגל זה? לא הייתי חכמה ועצרתי ולא יודעת למה? היום לאחר חצי שנה כולנו כל המשפחה מותשת ואני בבית לא עובדת לא יוצאת האם הגיוני להכנס לדיכאון כה גדול כשבכללי היום הנזק לא כל כך נורא