דכאון

זה נראה לי לא יגמר לעולם,התחושה הזאת.זה מרגיש כמו גיהנום!סיוט שלא נגמר! ניסיתי 2 סוגים של תרופות אנטי-דכאוניות אבל הן לא עזרו לי.עכשיו אני בתרופה השלישית מקבוצה אחרת אבל אני בינתיים לא מרגישה שום שיפור!זה כל כך נורא אני מרגישה כמו בחלום רע שפעם כשהייתי בריאה נרדמתי ועכשיו כל זה חלום רע שמישהו צריך להעיר אותי ממנו!אני יודעת שזאת המציאות.אני לא מוכנה להשלים עם המחלה הזאת זה הדבר הכי נורא בעולם.אני סך הכל בת 22 ואם אני לא אבריא עד גיל 25 אני לא ארצה להמשיך לחיות כי כל החיים שלי הולכים ונעלמים.התחילו לי מחשבות אובדניות אמיתיות אני פשוט לא יכולה לסבול יותר זה סבל בלתי יתואר!וזה לא כמו שתי הפעמים ששרטתי את היד עם סכין גילוח,אני ממש חושבת על לבלוע כדורים ורק רוצה למות ולא להרגיש את כל הסבל הזה :(( כל כך עצוב לי על המשפחה שלי שהם לא יודעים מה לעשות ומה שאני חושבת זה שהם ירגישו כל כך רע אם אני אמות,אמא שלי לא תחזיק מעמד :(( לא מספיק שאבא שלי נפטר לפני ארבע שנים!עכשיו גם הם יצטרכו להתמודד עם זה?!אני לא יודעת מה לעשות כבר אני כל כך אבודה אני רוב הזמן במיטה לא רוצה כלום וסובלת כל כך!אלוהים למה זה מגיע לי יש לי כל כך הרבה דברים שרציתי לעשות בחיים האלה ויש לי המון כשרונות ועכשיו כולם נעלמו ורק בא לי למות כבר ולא לסבול!!!! אני כבר לא יודעת מה לעשות :(הצילו זה לא נגמר!!!

שלום ספיר, אני מזדהה ומבין את המצוקה והייאוש הרב שלך. כנראה אינך נמנית על ברי המזל שהתרופה הראשונה עוזרת להם ואני מבין שגם לא השנייה. דרושה באמת המון סבלנות עד למציאת ה"נוסחא" המתאימה (לפעמים שילוב של תרופות) בדרך של ניסוי וטעייה בליווי פסיכיאטר סבלני. עם זאת, אני מקווה שאת נמצאת בטיפול פסיכולוגי במקביל לטיפול התרופתי. בגיל 22 אפשר עדיין לעזור לך רבות ושום דבר אינו סוף פסוק. חשוב מאוד שתתמידי בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח, גם אם הדחף שלך הוא לפסול את המטפל. כ"עזרה ראשונה" הייתי מציע לך להכריח את עצמך לצאת מהמיטה ולעשות משהו שיסיח את דעתך ועדיף שהמשהו הזה יהיה קשור בנתינה לאחרים, אם זה בעל חיים שתקחי עליו אחריות, או כל דבר אחר שיש בו התייחסות לזולת ויסיח את דעתך מעצמך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com