חוסר רצון להתבגר

היי, אני פונה בשאלה לגבי הסיבה ואולי מוצא לפתרון מדוע איני מעונינית ובורחת ממחויבות? איני ילדה - נהפוך הוא - בת 30+ ועדיין לא מצליחה להתקרב לרצון להיות אישה,אימא בעלת אחריות,לשלם משכנתא,להיות כמו כולם. תמיד עניין אותי דבר אחד - רווחה כלכלית ומעמד בעבודה שגם לא הושג בשל חוסר החלטיות ובעיה של פחד. אני מרגישה שאני בטוחה יותר וחזקה לבדי ולא אצליח להתמודד עם ישות קטנה וחסרת אונים מכל הבחינות. לא יודעת מה לעשות כי לפני כ-10 שנים שהעליתי זאת הוריי והסביבה אמרו לי חכי תגדלי תתבגרי והכל ישתנה. אבל כלום לא השתנה מאז!!! אני עדיין בשלי - בא לי לצאת לבלות,להנות,לראות עולם ולא לחשוב על רצינות בגרוש. חוץ מענייני כספים בהם אני עומדת על המשמר ולא פזיזה בכלל. הבעיה היא שהחברה סביבי כבר נמצאת מאחורי שלב ההתלבטות (לא היה להם שלב כזה לדעתי) וכולם הורים לילדים ומשותף להם כ"כ הרבה שאינו שייך לי. איני מתחברת למטבח,לבית,לכל הדברים "הנורמליים" ואיני יודעת מה לעשות כי בעלי(התחתנתי רק לפני שנה גם בשל חוסר רצון להתחתן) מתבעס מהמצב וכואב לי עליו כי הוא נשמה טהורה ולא מגיע לו הדיכי הזה והשוני הזה שלי... מה עליי לעשות? האם אדם באמת צריך לעשות דברים כי כך נהוג או לחיות כפי שהוא חש.. האם יכול להיות שהכל מושתת על פחד ובכלל אני מאוד רוצה זאת...?? אני מרגישה שלא זו התשובה כי ביני לבין עצמי באמת קשה לי להגיש שאני רוצה להשתנות החיים פשוט מכתיבים אחרת.

שלום חלי, יותר מדיי אנשים מביאים ילדים לעולם "באופן אוטומאטי", כי כך מקובל, ואת התוצאות אפשר לראות מאוחר יותר בקליניקה שלי ושל מטפלים אחרים. גם אחוז הגירושין גבוה מאוד ועולה בהתמדה. כך שבהחלט הייתי עושה את ההפרדה בין מה שאת רוצה ומפחדת ממנו ובין מה שאת לא רוצה ומפריע לך שאינך רוצה כי כך מקובל. לא כל אחד בנוי להיות הורה והעובדה שאת מכירה בכך רק אומרת עלייך טובות ומבדילה אותך מהמון הורים אחרים שבסופו של דבר גורמים קשיים רגשיים לילדיהם. הבעיה היא שכרגע את "תקועה" עם בעל, שכנראה אוהב אותך, אך רצונותיכם אינם תואמים. בגלל הסיטואציה הזו שווה לפנות לייעוץ זוגי ואם בעלך אינו מוכן אז אולי לייעוץ אינדיבידואלי עבור עצמך כדי להבהיר מה את רוצה ומה אינך רוצה מחייך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

זה נכון שהרבה הורים מביאים ילדים כי כך "צריך". השאלה שלי היא למה אין לי רצון לזה בכלל? אין לי בעיה עם הבעל נהפוך הוא.הוא תומך וכ"כ רוצה בילד.ובהמשך לכך,אני חושבת שדווקא יש בסיס טוב לזוגיות ולכן יכול להיות שעיתוי שכזה הוא הנכון להבאת ילדים להבדיל מזוגיות בעייתית. אני מנסה להבין למה אצלי יש את הפחד האינסופי הזה...מה יכול לגרום לאישה כ"כ לפחד מהחיים וממה שהם צופנים? זה לא רק בהולדה.זה במחוייבות בכלל!! נישואין מאוחרים -מרצון. עזיבה מבית חם בגיל צעיר-מרצון. החלפת בני זוג ורצון לשינוי. דחיית קידום בעבודה. אי רצון(פחד) מלהתפתח. סלידה מנשים ומכל שיחות הסרק שסביבן. אני מוצאת ענין רק באנשים שיכולים להועיל לי וללמד אותי ואיני מוצאת עניין בשיחות "משפחתיות" כגון: ילדים,גנים,בישולים,סיפורי חמות למיניהם...וכד'... ובקיצור,לא ממש אישה טיפוסית. אני רוצה להיות קצת דומה לטיפוס קונווציונלי לפעמים.כדי להרגי שייכות כלשהיא.