סבל

היי. הפסיכולוגית שלי נסעה לחודש.ואני סובלת באמת.קמה כל בוקר עם מועקה,אני עצובה ואין לי אנרגיה לשום דבר. אני מרגישה את הכאב ממש עד קצה האצבעות של הידיים.. אני כותבת "לה" כל יום, זה לא עוזר..יש לי הרבה מחשבות עצובות בסגנון של "הכל זיוף,היא לא באמת איתי,לא יכולה לעזור וכו'"...אני גם מרגישה דפוקה,כי זה לא צריך להיות ככה. אני מרגישה כמו ילדה קטנה..אני מפנטזת שהיא חוזרת ואני מחבקת אותה ומבלה איתה-מה שכמובן לא יהיה,בכל מקרה..אני נעה בין רחמים עצמיים לסלידה עצמית, והגעגועים הלא בריאים אליה. אני סובלת ויש עוד הרבה זמן לחזרתה.מה עושים חוץ מלהשתגע/לשקוע?

שלום תלותית, לדעתי, זה בדיוק הזמן לנקוט בטכניקות הפוכות מאלה שננקטות בטיפול הפסיכולוגי עצמו. אם הטיפול הפסיכולוגי מעודד הסתכלות פנימה ועיסוק בעצמך, הרי שכדאי בזמן החופשה של הפסיכולוגית לנסות טכניקות של הסחת-הדעת ועיסוק באנשים אחרים, אולי אפילו דאגה לאנשים אחרים או אפילו בבעל-חיים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com