דיכאון

שלום גידי, ציינת באחת תשובותיך לאחרונה: "לטיפול פסיכולוגי בדיכאון, שאינו מלווה מתחילתו בטיפול תרופתי, עלול להיות אפקט שמגביר את הדיכאון, בעיקר אם הטיפול נעשה בגישה פסיכודינאמי, מעודד הסתכלות פנימה וחיטוט עצמי לפני שהסימפטומים של הדיכאון מוקלים בעזרת הטיפול התרופתי." ואני שואלת: מדוע לא מציעים זאת למטופל החל מהפגישה הראשונה?(תרופות) ומדוע המטפל נובר ומחטט בפנים כאשר ניצב מולו מטופל בידכאון? ואני מניחה שזה מה מגביר אצלו את הדיכאון(בדיוק כפי שקרה אצלי) אני מניחה שישנן דרכים אחרות. האמנם?

שלום שואלת, את מתייחסת לתגובתי שהופנתה אל אמא של נערה שנמצאת בדיכאון קשה. במקרים כאלה הנוהל הטיפולי שלי הוא להפנות, קודם כל, לפסיכיאטרית שאני עובד איתה לצורך התאמת טיפול תרופתי הן כדי להקל על המטופל והן כדי להגביר את הסיכויים שהטיפול הפסיכולוגי יצליח. בדיכאון מסוג זה יש, לדעתי, להתחיל בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי המכוון לעשייה ולשינוי האמונות השליליות. עם הקלת הדיכאון אני בד"כ עובר לגישה פסיכודינאמית יותר (בתלות בהתאמתה למטופל). ישנם מצבים של דיכאון קל יותר, שהמצוקה בו יכולה דווקא לשמש מנוף לטיפול. כלומר, דווקא אז טיפול תרופתי להקלת הסימפטומים עלול לגרום למטופל לעזוב את הטיפול הפסיכולוגי בלי לפתור את הבעיה. כך שיש לבדוק כל מקרה לגופו בשיחה פנים אל פנים. כמובן, ישנם מקרים אחרים בהם המטופל נמצא בדיכאון קשה ואינו מוכן בשום אופן לנסות טיפול תרופתי, כך שבפירוש אין פתרון אחד שהוא נכון לכולם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

שלום גידי, ברצוני לומר לך שלא כל המטפלים (כמוך) יודעים לשלב שתי שיטות. ומה ניתן לעשות כאשר המטופל מתנגד לטיפול תרופתי? תודה

יש מקרים שמציעים טיפול תרופתי והמטופל מתנגד בתוקף.