לאן מכאן?

אני בטיפול עוד מעט 4 שנים - והשאלה שלי לאן מפה? אני עדיין בדיכאון קל - אבל מתפקדת (יש יגידו מצויין). היתה לי ילדות קשה - התעללות פיזית ונפשית ולכן יצאתי מהבית בגיל מוקדם ומאז אני לא בקשר עם הורי, וזה אני חושבת היה אחד הדברים הכי קשים להשלמה. אני מאד מצליחה במקצועי ואף אחד לא יכול לנחש מאיפה באתי - אך העצב נמצא. ועכשיו לשאלה, לאן מכאן? איך יודעים אם צריך לסיים את הטיפול? איך יודעים שהרצון לסיים זו לא הבריחה החברתית שקיימת בי? האם בכלל אי פעם הטיפול יסתיים? האמת שאני עייפה כבר מהטיפול, כן הוא נתן לי הרבה, אבל התחושה שלי היא שאין לי כח יותר. האם בכלל הגיוני 4 שנות טיפול??? תודה, הבדויה

שלום בדויה, זה נשמע סיפור קשה מאוד. נקודת האור היא שמצאת טיפול שהיפקת ממנו הרבה. ארבע שנות טיפול הן לא הרבה גם במצבים הרבה יותר קלים. מניסיוני, במצבי חיים קשים כמו שתיארת הטיפול הוא לעיתים קרובות חלק מהחיים, מעין תחליף הורי לבית שניתקת עימו כל קשר בגיל צעיר כל כך. להרגשתי, העובדה שאת נמצאת היום רק בדיכאון קל היא תוצאה של הטיפול הזה ואני ממליץ לך להמשיכו, תוך עיבוד משותף עם המטפל/ת על הרוויה שאת חווה כעת בטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com