מוות

שלום, כתבתי פה בעבר על הנושא של מוות ומשמעותו ואיך שזה מטריד אותי. הנושא הזה מטריד אותי ומפחיד אותי מגיל צעיר מאוד, ואינו נוצר בגלל טראומה כיוון שלא חוויתי מוות של אדם קרוב עד לגיל 25. לאחרונה סבי וסבתי נפטרו (אני בת 25) וזה היה המוות הראשון שהתמודדתי איתו. המוות הזה שלהם, שהיה בהפרש של פחות מחודש אחד מהשני, הכניס אותי לחרדות חזקים מאוד. איני יודעת איך לעכל את הנושא הזה של המוות. בנוסף, עצוב לי מאוד במיוחד על סבתי שמתה יחסית צעירה ולא הספקתי להיות איתה ולעזור לה בימיה האחרונים. (סבי, מהצד השני של משפחתי, מת בגיל מופלג, לאחר שהיה ברור לנו שזה מה שהולך לקרות לכן היינו פחות בהלם, בנוסף, כבר היינו בעיצומו של האבל על סבתי). אני זוכרת חלומות, ובתחילה היו לי חלומות שסבתי כועסת עלי, אח"כ חלמתי שהיא עצובה ולא מאושרת "שם למעלה" ורק לאחרונה החלומות הפכו להיות אופטימיים יותר ואני חולמת שטוב לה, שהיא מרגישה יותר טוב, ושאינה כועסת עליי. בגלל החלומות אני מרגישה שחל שיפור במצבי, אך איני יכולה להתעלם מהעובדה שנושא המוות עדיין מפחיד אותי וכנראה ימשיך להיות כזה עד יומי האחרון... עצוב לי מאוד לפעמים, במיוחד בימים שקשה לי להירדם. אני לא רוצה לבזבז את חיי בחרדות כאלה אך מנגד איני יכולה להתעלם מהאיום הזה. אני חשה מרומה. אני לא מבינה את מהות החיים. בנוסף, אציין, אולי זה קשור ואולי זה לא, שאני תמיד אוהבת להיות בשליטה על חיי ויתכן שיש לזה צד בפחד הזה שלי. וכמו כן, אציין שכיוון שמצבי הבריאותי לא הכי טוב (אך אני לא בסכנת מוות) רמת הפעילות שלי ירדה פלאים. בשנים האחרונות למדתי נון-סטופ בצורה מאוד מאומצת והייתי מרוכזת בזה. בנוסף גם עשיתי קצת ספורט. ובחודשים האחרונים (עוד לפני המוות) מצבי הבריאותי הדרדר ואני עושה מעט מאוד. השאלה שלי היא: האם אני זקוקה לטיפול או שאני צריכה לחכות קצת יותר זמן (עברו רק חודשיים מאז המוות) ולחכות שהרגשות ידעכו. ואם אני צריכה טיפול, האם טיפול פסיכותרפי בשיחות עדיף על טיפול קוגנטיבי, התנהגותי?

שלום נעמה, קראתי בתשומת-לב את פנייתך ואני גם זוכר את פניותייך הקודמות. המלצתי היא לפנות לטיפול בגישה פסיכודינאמית הן כדי לשפר את איכות חייך בהווה והן כדי למנוע התפתחות דיכאון. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com