אדם גלמוד - מה יש לו בחייו?

שלום ד"ר רובינשטיין, על משקל שירו של דני ליטאני - "אדם זקן, מה יש לו בחייו?" אני שואלת כל חיי "אדם גלמוד, מה יש לו בחייו?" למה כבר נשאר לו לצפות? אני בת 40, מתגלגלת בחיים ללא כל מטרה אמיתית, כמהה לאהבה, חום וקירבה וכמו משה, משקיפה אל הארץ המובטחת ולא באה בה. ובאמת מה יש לו לאדם בחייו אם אין לו משפחה משלו או מסביבו, אם ידידיו ספורים ולא מספקים נחמה, אם עבודתו סתמית וזמנית, כמו כל דבר בחברה המודרנית, ונפשו משתוקקת אל מה שלא בנמצא? בעבר יעצת לי לנסות ולחיות כל יום לעצמו, מין עצה שמרבים לתת לכל המכורים למיניהם (שגם אני ביניהם) כדי שיוכלו להיגמל ממה שהם מכורים לו ומזיק להם, אבל זה בלתי אפשרי, כי הזמן הולך ואוזל והחלומות מתרחקים..האם עלי להיגמל מחלומותי? סתם הערה בשל הסמיכות ליום השואה: כבת לניצול שואה, שכל משפחתו הקרובה נכחדה בשואה ושני ילדיו עריריים יהיו לנצח, אני מרבה לתהות מה הטעם בחיי, וגם, לבטח תזדעזע, מה הטעם בלשרוד את השואה, אם בסופו של דבר ממשפחתך לא יוותר כל זכר, גם אם באיחור "קל" של דור או שניים. טיפול פסיכולוגי אינו עונה לשאלות כגון אלה, מנסיון.. תודה על תשומת הלב גלמודה

שלום גלמודה, הלב נחמץ למקרא תיאורך, ולמרות זאת, אינני קטן אמונה. קודם כול, נראה לי כתנאי הכרחי לכל דבר אחר (טיפול או לא) - טיפול תרופתי! את מתרגמת את כאבך למושגים פילוסופיים אקזיסטנציאליים על החיים ועל העולם, אבל את חייבת להתקרקע בעזרת טיפול תרופתי, שגם ישנה את הפרספקטיבה שלך ויקל על הדיכאון וגם יצייד אותך באנרגייה לעשות דברים. ואם את חושבת שטיפול פסיכולוגי לא יעזור, אז שילוב של טיפול תרופתי (!) ועשייה בהחלט תעזור במקום חיטוט עצמי ונבירה (rumination) בהחלט יעזור. ויקטור פרנקל כתב רבות על אלה ששרדו את השואה לעומת אלה שלא שרדו אותה ופיתח את הלוגותרפיה, הכוללת בין היתר גם "עשיית מעשה" ו"שלילת ההשתקפות", כלומר, פיתוח עניין בעולם הסובב אותנו במקום להסתכל פנימה (כמו שאולי נעשה בטיפול הפסיכולוגי שעברת). ייתכן שתמצאי עניין גם במאמר הבא: http://www.giditherapy.com/laa.html העוסק בבדידות. אך את כל אלה תוכלי לעשות רק בעזרת טיפול תרופתי מתאים ועל כן, פני לפסיכיאטר! בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com